בין הצללים – פרק 3

יום ראשון ללימודים.
החניתי את האופנוע שלי בחניית בית הספר ועברתי דרך השער במהירות. אלפי עיניים חשדניות וסקרניות ננעצות בגבי בשעה שאני הולכת במסדרונות בבלבול ומנסה למצוא את הכיתה הנכונה.
"היי! אני קייטי מילר! אני יושבת ראש מועצת התלמידים ומתפקידי לעזור לך! את חדשה? צריכה עזרה?" בחורה בלונדינית נלהבת מדי קופצת לקראתי.
"אממ… אני אוליביה גרין. אני חדשה, כן… את יודעת איפה נמצאת כיתה י"ב2?" אני שואלת בהיסוס.
"ברור! אני לומדת ביתה י"ב2!" קייטי צווחת בעונג ואני מקללת בשקט בלי שהיא שמה לב. "בואי, זה ממש כאן. את רק פונה במסדרון הזה- הכיתה הכי ימנית." היא מראה לי. "הכיתה שלנו מדהימה, מה זה מגובשת, כאילו. את תאהבי אותה! איזה קטעים…" קייטי ממשיכה למלמל בשמחה.
"טוב, תודה." אני אומרת ומתחמקת משם. אני נכנסת לכיתה ומתיישבת בשורה האחרונה על יד החלון.
"היי, את חדשה?" קול ידידותי נשמע מאחורי.
אני מסתובבת ועיניי נתקלות בעיניים תכולות מקסימות. הן שייכות לבחור בעל פנים מתוקות וילדותיות מעט.
"כן, אני אוליביה. היי." אני מחייכת.
"אני מייקל. ברוך הבא לבית הספר!" הוא אומר בחגיגיות מגוחכת.
"תודה!" אני מחקה את הרשמיות שבקולו.
"אז, ספרי לי על עצמך. מה מביא אותך לסונטנה?" מייקל מתעניין. הכוונות שלו טובות, אך לי אין כבר כוח לשקר. "וואי, אני אשמח לדבר איתך, אבל אני מה זה חייבת לשירותים." אני אומרת בהתנצלות. אין לי כוח להתמודד עם בנים נחמדים מדי שבסופו של דבר רוצים את מה שכל הבנים רוצים- לעשות בי מעשים מגונים. אני מגלגלת עיניים בדרכי לשירותים. בנים.
אני חוזרת לכיתה שנייה לפני שהמורה מגיע כך שאין לאף תלמיד זמן לתחקר אותי. אף אחד לא העז להתיישב על ידי, תודה לאל. אני משתדלת להיראות לא נחמדה, כדי שהתלמידים האחרים יוותרו על הניסיון להתיידד איתי.
אך אז, חמש דקות לאחר שהמורה נכנס לכיתה ואני נשמתי לרווחה, דלת הכיתה נפתחת לרווחה. בחור גבוה וחתיך בצורה לא טבעית נכנס לכיתה, מחייך חיוך מתנצל. "סליחה שאיחרתי, השעון המעורר שלי לא עבד."
המורה, מר הורטון, הביט בו בזעף. "קול מסרדשמיט! השעון המעורר שלך אף פעם לא עובד. תמצא מקום פנוי ושב בשקט."
קול מביט בי. המקום הפנוי היחיד נמצא על ידי.
הוא מתקדם לעברי. עיניו בצבע אבן הטופז ופניו כפני אל יווני. הוא מתיישב לצידי בשולחן ומחייך אלי בהתגרות. "שלום לך."