בין הפטיש לסדן 10

פרק 10
טום וג'ון התקדמו בקצב איטי יחסית לקודם.זה מקל עליי מעט אם כי ההליכה נעשתה ממש קשה,אני לא יודעת מה קרה לי ברגל.אולי בגלל שמאימוני הליכה קטנים אני עוברת להליכה ארוכה? וגם אם כן,אני במשימה חשובה עכשיו.אני מכריחה את עצמי לחשוב שלא כואב לי.בהתחלה זה עובד אבל אז הכאב מתגבר ואני מתחילה להזיע בגבי ובכפות הידיים (מה שמקשה על התפיסה בקביים).
עצרתי לרגע לקחת אויר .
ניערתי את ראשי ונגעתי בשיער הרך.מה אבא יחשוב? הוא ישתגע על מה אני חושבת בכלל.אולי כדאי לחזור? אבא יכול להפסיד את העבודה החדשה…לא הוא לא,לארי הזמין אותו.
לארי…למה אני מתגעגעת לתחושה שהוא קרוב? תתעשתי אנג'ל! אין זמן לזה.
המשכתי ללכת.
בסוף רחוב ארוך טום וג'ון התפצלו.האחד פנה ולימין והשני לשמאל.אני אני אמורה לעשות? אני מנסה ללכת לפי האינטואיציה,אני בוחרת לפנות ימינה,אחרי טום,"חסר העין".ראיתי שיש לו רטייה על העין כשישב במסעדה.משהו באופן שדיבר גרם לי לחשוב שהוא נאמן לבוס שלו יותר מאשר ג'ון.אולי אני טועה אבל כרגע הוא הסיכוי הכי טוב למצוא את אחי.אנחנו נכנסים לסמטה אפלה וצרה.כמות האנשים פוחתת ואני לא יכולה להסתובב יותר עם הקביים,זה גם מקשה עליי ואני גם בולטת לעין ככה.אז אני מכניסה אותם מתחת לפח אשפה גדול ,מקווה שלמצוא אותם בשובי.
אני מורידה קצת את הכובע כדי שיסתיר את עיניי.ועוקבת אחריו במרחק של כ-50 מטרים.
טום עוצר ואני עוצרת איתו.הוא מסתכל ימינה ושמאלה,מחכה שמכונית תעבור וממשיך ללכת.אבל משהו נראה לי מוזר,הוא לא עצר רק בגלל המכונית.הוא נראה כאילו הוא מחפש משהו.
צמצמתי את הפער בינינו,ההליכה המהירה גרמה לי לראות כוכבים ולקבל סחרחורת אבל אני לא עוצרת.
שוב הוא עצר.הוא הסתובב לאחור והתקדמתי מספר צעדים כדי שלא יחשוב שאני זזה איתו,כמות האנשים ברחוב עכשיו הוא שמונה אם ספרתי טוב.
טום הסתכל ארוכות לצד ימין והרים את ידו,בצורה שנראית כאילו הוא אומר שלום למישהו.הוא פנה ימינה.לפני שפניתי איתו הוצאתי את הקפוצ'ון השחור מהתיק ולבשתי אותו,היה לו גם כובע אז השארתי את הכובע של ג'ניפר על המדרכה כי הוא פשוט רחב ולא נכנס לי בתיק.עכשיו דמותי הפכה לכהה יותר,המשכתי במעקב.
היו מספר אנשים לבושים בחליפות שחורות.בינגו.
"היי בחור,הלכת לאיבוד?" שאל אחד הגברים והתקרב אליי.יש לו שיער שחור גלי,עיניים חומות,צורה מוזרה קצת לזקן נראה קצת כאילו התעייף באמצע הגילוח,שן קדמית הייתה חסרה.
אולי הוא מחשיב אותי לנער כי אינו רואה את שיערי תחת הכובע.
התלבטתי,להעמיד פנים שאני בחור או להישאר בחורה?
"כן.כלומר לא.אני מחפש עבודה." אמרתי בקול הכי גברי שיצא ממני.מה אני עושה?
"איזה סוג של עבודה?"
"אני,אה רוצה להיות שומר ראש." איזו דרך טובה מזה להרוג את הברון?
"יש לך ניסיון קודם?"
"לא בדיוק,אלא אם כן שמירה על אבי נחשבת."
"למה שנצרף אותך אלינו?"
"אני בחור צעיר שמוכן לסכן את חייו תמורת הבוס,אני לא חושב שיש הרבה אנשי שמוכנים לזרוק את חייהם למען זרים נכון?"
"בסדר,אני אשאל את הבוס.רק עוד שתי שאלות.מה זאת אומרת ששמרת על אביך? הוא גר באזור."
אוי לא..
"לא,אני נודד.הייתי איתו עד לפני חודש אז הוא מת בתאונת דרכים ומאז אני מסתובב ומחפש עבודה."
סיפור לא רע,הייתי משתכנעת.עכשיו,הוא צריך לנגוס בפיתיון.
"ושאלה אחרונה,מה שמך?"
גמגמתי משהו והוא שאל "מה?"
"טים." אמרתי.באמת? זה הכי טוב שיצא לי?
"טים." חזר על כך הגבר,"שמי הוא קארל.חכה פה כמה דקות אני אשאל את הבוס אם יש צורך בעובדים."
קארל נכנס לתוך הבניין גבוה.הפניה הזאת היא מבוי סתום פרט לבניין הצהוב הגבוה.
בבניין אין כמעט חלונות.יש הרבה מעקים וסולמות מברזל על הקירות.נראה שקטע הדרך הזה שימש בעבר למגורים.
בעודי מנתחת איפה אני עומדת הבחנתי שהגברים נועצים בי עיניים.
"סלחו לי לרגע,אני צריך לשירותים." אמרתי ומיהרתי את הפינה לפי הכניסה (איפה שטום עמד).אני צריכה לחשוב קדימה,אם הכל ילך חלק אז אני צריכה לפעול בהתאם.הוצאתי מהתיק את התחבושות של ג'ניפר וכרכתי אותן ברישול סביב שדיי וגם הפכתי את החולצה,הצד הלא נוצץ והכהה שלה נראה כעת.אחר כך רצתי לקחת את הכובע של ג'ניפר,השתמשתי באולר כדי לחתוך את הקצוות הארוכות שלו ,לבשתי את מה שנשאר ממנו על הראש ודחסתי את השיער פנימה,רק הפוני לצד שמאל נראה.על הכובע הזה לבשתי את הכובע של הקפוצ'ון.השארתי את הקפוצ'ון סגור למרות שמזג האוויר היה קצת חמים לערב.כל התהליך לקחת כמה דקות אז השארתי את התרמיל מאחורי וחזרתי.באותו הרגע קארל יצא מהבניין וניגש אליי.
"הבוס אמר שהוא שמח לראות בחור צעיר שמוכן לעבוד קשה.הוא רוצה לפגוש אותך עכשיו טים."
נכון,קוראים לי עכשיו טים.לפחות משהו אחד אני יכולה לנצל לטובתי,הצליעה גורמת לי להיראות קצת גברית.
"אני יכול לשאול שאלה קארל?"
"מה אתה רוצה?" שאל בבוטות.אני צריכה לנסות לדבר קצת יותר בחוצפה,אחרי הכל אני לא מסתובבת בחברת ג'נטלמנים עכשיו.
"מה שם הבוס?" זה לעצמו יעזור לי הרבה.
"הוא יגיד לך בעצמו.בוא,נזוז."
הלכתי אחרי קארל.הגברים האחרים פינו לו מקום כדי שיעבור,זה אומר שהוא חשוב לברון הזה,יש לו תפקיד "מכובד".
בפנים הבניין לא היה כלום פרט למדרגות וחדרון שנראה כמו שירותים.
קארל החל לטפס במעלה מדרגות,עשרות מהן! בדיוק מה שאני צריכה עכשיו!
ניסיתי לעמוד בקצב אבל ברור לעין שאני לא מסוגלת לעשות את זה מהר.איך הוא יקבל אותי? נשכתי קצת את הלשון והכרחתי את עצמי לזוז.קארל שאל אותי שאלה מבלי להסתובב או להאט "מאיפה הפציעה הזאת טים?"
"זה קרה במהלך קרב." אמרתי מקווה שלא ישאל עוד שאלות.בכמה דקות למדתי על הכישרון שלי לשחק דמות של מישהו שלא אהיה אף פעם.
"יש משהו שאני לא מבין." המשיך לדבר,"אתה בחור צעיר,אמנם פצוע אבל צעיר.למה שתרצה לעבוד בתור שומר ראש?"
אני מבינה שלא יהיה לי קל איתו."אתה מבין קארל,אין לי משפחה ואני לבד.בשביל לטפל ברגל הזאת אני צריך כסף ואיפה עוד אפשר להרוויח הרבה וגם להכיר את האנשים החזקים באמת בשוק? אני צעיר,לא טיפש." סיימתי את המשפט בחיוך.
"הוא עצר,הסתובב וחייך אליי."יש לך פרצוף קצת נשי אתה יודע?"
"כן,ירשתי את הפנים שלי אמא שלי." זה נכון.
היו לפחות 80 מדרגות.אני מרגישה כאילו בעוד רגע אתמוטט, נשימתי קצרה מהטיפוס ,כולי מזיעה ואני מורידה את כובע הקפוצ'ון כדי שקצת אויר יגיע לעורפי ויצנן אותי.
"גבר,למה אתה עדיין עם כובע?" שאל קראל.אני לא מחבבת אותו באופן רשמי.
"זאת המתנה האחרונה מאבא שלי.אני שומר אותה קרוב אליי."
"אתה יודע,אתה קצת מזיע."
"אני יודע.אל תדאג לי." קארל הזה…"אז גבר" אני מרגישה מוזר לומר את זה "איפה הבוס?" שאלתי מהר כדי שלא יוסיף לשאול אותי דברים.
"אני מבין שאתה רוצה להתחיל לעבוד טים,חכה פה ואני אבדוק אם אתה יכול להיכנס.יש שתייה ואוכל,תתכבד." אמר והחווה בידו על שולחן עץ ארוך עמוס במשקאות אלכוהוליים בלבד,חלקי עוף שונים פזורים בצלחות.
"בסדר,תודה."
כן בטח.
בקומה היו גם כמה מנורות,פטנט חדש שהומצא לפני כמה שנים,מאוד יעיל,שישה חדרים עם דלת סגורה,שירותים,עוד גרם מדרגות למעלה (עוד מדרגות??),שטיח אדום שלא משאיר רווח לראות את הרצפה.
קארל נכנס לאחד החדרים האמצעיים ואני נשארתי לחכות בחוץ.שני גברים עברו במסדרון ולא רציתי שיחשדו בי,מעל הכול לא יכולתי לשמוע עוד שאלות.אז לקחתי בקבוק של בירה קרה ודחפתי לפי.והבקבוק היה פתוח.מה אם מישהו אחר שתה ממנו קודם? גועל ירד בגרוני עם כל לגימה.אחרי שהם התרחקו מיהרתי להוציא את הבקבוק מפי וניגבתי את הטיפות שנשארו לי על הסנטר.איזה טעם מוזר יש לזה,לא שתיתי בירה קודם לכן,אני מכירה את המשקה רק מהריח.
קארל בהחלט לקח את הזמן,נשענתי את הקיר הקריר וניסיתי לשכוח מהכאב.
בחלומות הלילה.
אחרי זמן רב שביליתי לבד במסדרון קארל נזכר לחזור."היי טים,הוא אמר שהוא מוכן להיפגש איתך מחר בבוקר."
אוקיי את זה לא תיכננתי.
"אבל אמרת שהוא יפגש איתי עכשיו."
"אין מה לעשות,תוכניות משתנות.יש בעיה?" שאל.
"לא.בסדר,אז אני חוזר מחר בבוקר.שעה מסויימת?"
"כן,שבע בבוקר את מתייצב פה ומוכן לעבודה. במידה והוא ירצה אותך תתחיל את האימונים כבר מחר."
"אימונים?…"
"יש בעיה?"
"לא ,לא.אני מוכן ."
"מצויין. היציאה היא מהמקום שבאנו ממנו,אני לא יכול ללוות אותך כי יש לי דברים לעשות."
"בסדר,לילה טוב."
חזרתי אל המדרגות."יש לי דברים לעשות" מלמלתי לעצמי ברוגז,העצלן לא רצה לרדת ולעלות את כל המדרגות האלה.
אז מה אני עושה עכשיו? איפה אני אעביר את הלילה? ומה זאת אומרת אימונים? זה נשמע כאילו אני הולכת לאבד את הרגל.אבל הדרך אל הברון נראית לי קלה,קצת קלה מדי.יכול להיות שהוא חושד בי ומשחק איתי? מי באמת ירצה להעסיק בחור צולע וצעיר לעבודה גדולה וחשובה כמו שומר ראש?
הרבה מחשבות הטרידו אותי.אני שמחה לרדת את כל המדרגות האלה,זה יותר קל מלעלות זה בטוח.אחרי שיצאתי אל האוויר הצונן בחוץ לבשתי את כובע הקפוצ'ון שוב על הראש.
הרבה גברים מעשנים וקשוחי מראה הסתובבו שם.
"היי אתה." קרא אליי מישהו,קפאתי במקומי.
"מה העסקים שלך עם הבוס?"
"מה זה עניינך?" תהיי חוצפנית אמרתי לעצמי.
"אני עובד אצלו,אתה לא.זכותי לדעת."
"אז תשאל אותו." אמרתי וירקתי על הרצפה.
"אתה מחפש בעיות?"
"לא.ואתה?"
אוקיי,אולי קצת יותר מדי חוצפה.
"זהו זה חתיכת נקניק!" צעק והרים את אגרופו.באותו ברגע במקום שתהיה מוטחת קדימה,ידו הועפה לאחור.שתי סכינים קטנות ננעצו בחולצה שלו והצמידו אותו אל הקיר.טום זרק אותן.
"בילי,משעמם לך?" שאל טום כשהסיגריה בפיו,כובע מסתיר את עיניו,ידיו בג'קט החליפה.הוא נראה מגניב,שונה מהגבר המעשן על הספסל.
"לא." אמר בילי בבושה.
"יפה.אני לא רוצה להיות גננת של אף אחד פה." אמר טום.
בילי הנהן.
טום סימנן בראשו לשני בחורים,והם מיהרו להוציא את הסכינים מחולצתו של בילי.
בילי התנער ועזב את המקום.
"אתה." טום הצביע לכיווני,"בוא לכאן."
אחרי שראיתי אותו בפעולה אני ידעת שאין טעם לשחק איתו משחקים,נעמדתי לידו.
"כולם תתפזרו." אמר בקול רם וזרק את הסיגריה מאחוריו.
"אני לא יודע עד כמה אתה יודע,אבל אני מודע לזה שעקבת אחריי.אז,מה אתה מחפש? אני יכול לעזור לך."
אני לא בוטחת בו.אני גם לא מופתעת שעלה עליי,אני מודעת לזה שהייתי די בולטת לעין ברחוב.אבל הוא יודע עליי משהו שהאחרים לא וזה יכול לסכן אותי.
שתקתי.
"אני יודע שאת בחורה."
בלעתי את רוקי.
אני נאמן לבוס כמו שיונה נאמנה למי שמאכיל אותה,במילים אחרות אני נאמן למרבה במחיר.אז,את רוצה להציע לי משהו?"
"אין לי מה להציע,אני רק מבקשת שלא תגלה לאף אחד."
"למה לי?"
אני מנסה לשים את עצמי במקומו ואין לי תשובה.
"יודעת,אם לא הייתי רואה אותך קודם אולי הייתי מאמין שאת בחור עכשיו,המשחק שלך די טוב אבל אני רואה שאת ילדה טובה וזה לא המקום שלך.אז תני לי סיבה טובה לא לחשוף אותך."
השתמשתי בברירה היחידה שיש לי,אני מקווה שהוא לא ישנא אותי על זה ויעזור לי.
"אני מכירה את יורש העצר של אנגליה והוא יכול לשלם לך."