בין אהבה למציאות פרק- 5

דמעות זולגות מעניי "זה לא יכול להיות" אני מלחששת לעצמי.
איך איתי ונעמה יכולים לעשות לי את זה?
אני רואה אותם מתנשקים, בכל נשיקה רק כאב לי יותר..
רציתי לברוח, אבל קפאתי במקום, לא יכולתי לזוז, הייתי המומה.
הגיע הצלצול, הם הסתכלו אחד על השני, חייכו.. ו.. התנשקו שוב!
עכשיו ברחתי, נפלתי.. איתי ונעמה שמעו את זה, לא יכולתי שהם יראו אותי.
כשאיתי יבוא אליי אני ייתן לו סטירה מצלצלת!
אינדיאני מטורלל אחד! איך הוא מעז? אחרי כל המילים היפות
שהוא אמר לי? אחרי כל נשיקה חמה וחיבוק חזק חזק
הוא בוגד בי עם החברה הכי טובה שלי?
גם כן, נעמה אני לא מבינה אותה, למה שהיא תעשה לי את זה?
הרי נשבענו שהיינו בנות 6 שלא נעשה דברים רעים אחת
לשנייה..

~שיעור ספורט~
הלכתי לשיעור ספורט כשאני מנגבת את הדמעות מהלחיים שלי ורצה
לכיוון כל הילדים..
איתי ונעמה אחריי רצים, גם כן…
באיזשהו מצב הם החזיקו ידיים, בלאחח בא לי להקיא
פשוט מגעיל איך שהם מתנהגים אליי..
איתי בא, נעמה התרחקה ממני ומאיתי, בטח לא רצתה שתיתפס.
"היי מותק" הוא אומר כאילו לא קרה שום דבר.
"איפה היית כל ההפסקה? חיפשתי אותך!" אמרתי לו,
אני יודעת לחקור טוב מאוד, טוב.. אמא שלי שוטרת בלשית..
"אמם.." לקח לו זמן לענות.
"אה כן נזכרתי,שחכתי את הספרים שלי במתמטיקה אז
הלכתי למזכירות כדי להתקשר לאמא שלי שתביא לי".
"חיפשתי אותך גם שמה.. לא היית" הסתכלתי עליו במבט מאשים.
"אהה כן כי זה היה ממש מוקדם.. מתי שסימה אמרה
לי ללכת".
"אה" אני לא מאמינה! שקר אחד ע-נ-ק!!
באותו רגע רציתי להחטיף לו סטירה אבל למורה לספורט
יש חוש תזמון ממש טוב.
"טוב, חברה בואו נתחיל בריצה מסביב לכל בית הספר." המורה לספורט
מיכאל אומר.
אני התחלתי לרוץ ריצה קלה,ראיתי את איתי בא לכיוון שלי
אז רצתי הכי מהר שאני יכולה.
"יעל, יעל! תחכי לי! אני רוצה להיות איתך" שקרן!!
"איך אתה רוצה להיות איתי כשאתה מתמזמז חופשי עם נעמה?!"
הוא נראה המום.
"יעל .. זה.. זה.." "זה מה? זאת בגידה! זה נגמר בינינו!"
באותו רגע הוא נראה עצבני.
נעמה נראתה גם עצבנית.
"את לא תדברי אל איתי ככה!" נעמה אומרת כשהיא
באה לכיווני ודוחפת אותי דחיפה חזקה מאוד על כל ערימת
הלבנות והאבנים לבנייה.
היא דחפה אותי מגובה ממש גבוה.
התעלפתי…