בין אהבה למציאות פרק- 4

אוי לא! מה סימה תעשה איתי? אני ממש לחוצה, היא אפילו לא יודעת שחלמתי על אינדיאני..
איתי מחבק אותי חזק והולך איתי.. גיבוי :)
"כלום לא יקרה, אני מבטיח, אנחנו נסביר לה מה קרה ועל מה חלמת ואני בטוח ב- 100% שהיא תבין.."
"איתי, אני יודעת שאתה רוצה לנחם אותי ולעזור לי, אבל תכיר בעובדות.. היא באמת אינדיאנית מטורללת..
טוב, לפחות ככה אני חושבת" אני אומרת ואיתי צוחק " גם אני חושב שהיא אינדיאנית מטורללת, אבל אל תגידי לה את זה בפרצוף.. סבבה?" איתי מחייך אליי " בלי הבטחות :) סתאם סתאם.. בישבילך? הכל!" שנינו ממשיכים ללכת כשאנחנו רואים את הספסל ובו סימה יושבת עליו…
"טוב, בואי נעשה את זה וזהו" איתי מושך אותי אליו חזק חזק ויושב על הספסל, אני אחריו.
" איתי, אני רואה שאתה אוהב את יעל אבל אני רוצה לנהל איתה שיחה אישית.. כלומר, בלעדיך" סימה חייכה את החיוך התמים שלה והסתכלה אליי במבט של: נה נה בננה!, התחלתי לרעוד שוב..
איתי נראה מבואס "טוב, יעל, ספרי לי מה קרה.. טוב? בהצלחה יפה שלי"
איתי מדביק לי נשיקה על הלחי, עכשיו *אני* החזרתי נקמה, הסתכלתי את סימה במבט של: צוחק מי שצוחק אחרון אה הא!.
"טוב טוב , דיי עם השטויות! עוד מעט נגמרת ההפסקה ואני עוד רוצה לשתות את הקפה שלי, אז דיי עם כל ה.: מתוקה שלי, יפה שלי ומואה מואה מואה.. ייאלה כבר!" סימה נראתה די עצבנית
אין פלא שהיא רווקה..
איתי הלך ורק אני וסימה נשארנו על הספסל.. היא התחילה לשתות את הקפה שלה ואמרה לי " טוב.. אז הנה יושבים פה אני ואת.. או איך שאת מכנה אותי האינדיאני המטורלל."
"סימה, אני חלמתי חלום אני בכלל לא.."
" אף מילה! אני מדברת ולא את! תדמיני שאנחנו בכיתה רגילה! קודם אני ואחר כך את".
"טוב" אמרתי שאני משפילה את המבט שלי למטה.
"תקשיבי גברת גרינברג (זה השם משפחה שלי) אני יודעת שנעמה לא אמרה לך כלום, ובגלל זה לא האנשתי אותה, ואת חלמת ואני מבינה את זה" פתאום סימה נראתה יותר רכה " ובגלל זה אני לא יאניש גם אותך.. אבל בפעם הבאה שזה קורה.. אני לא מוותרת! כפיש?"
" כן המורה סימה", פתאום התחלתי להרגיש מאושרת..
עמדתי וחיבקתי את סימה, יצאתי החוצה…
חיפשתי את איתי, ואת נעמה להודיע להם שלא מאנישים אותי…
"אני יודעת איפה הוא" אני מלחששת לעצמי כשאני הולכת למחבוא הסודי שלי ושל איתי.
מה? עם מי איתי נמצא שמה? לא! זה לא ייאמן זה לא יכול להיות..
לפתע אני רואה את….