בין אהבה למציאות – פרק 3

פרק 3:
שערי השחור סטר על פני בגלל הרוח,הלכתי הליכה מהירה.. כמעט הצטערתי שלא לקחתי טרמפ עם ג'יין… אבל ידעתי שזו ההזדמנות שלה. שנאתי ללכת לבד, הייתי רגילה לפטפוטים של ג'יין… תוך כדי שהמחשבות רצות לי בראש שמעתי שמישהו צופר..הסתכלתי הצידה ,זה היה דניאל במכונית שלו.מכונית V.M. Bשחורה… לא מכונית שמתאימה לבחורים בגילו. רגע… בן כמה הוא בכלל? הוא בגילנו? אולי הוא יותר גדול, הוא נראה יותר בוגר, יש לו מבט בוגר כזה, מבט מחושב.
"היי, שר… שכחת את הפלאפון שלך."
אני כזאת מעופפת.. "היי,תודה.." לקחתי את הפלאפון דרך החלון הפתוח.
"רוצה טרמפ?" הוא הציעה…
"תודה…" נכנסתי למכונית…
"אממ…את יכולה לכוון אותי…אף פעם לא נסעתי בחלק הזה של העיר…" הוא היסס…
"אה…כן בטח…תמשיך ישר עד הכיכר הבאה… ושם תיפנה שמאלה… אתה לא גר כאן באזור?" שאלתי תוך כדי שכיוונתי אותו.
"לא… אני גר בקצה השני של העיר… אבל העבודה בקולנוע מסתדרת לי עם השעות של הלימודים, והתשלום בכלל מצוין… כאן שמאלה?"
"כן…תעצור בבקשה ליד הבית הבא…" אמרתי לו.
הוא עצר את המכונית ליד הבית שלי.. "חשבתי שתחזרי עם החברה שלך… זאת שבאת איתה…"
"לא, העדפתי לחזור ברגל. היא חזרה עם פיטר, חבר שלה."
"את לא מסתדרת עם פיטר?" הוא שאל במין תמימות כזו…
"לא, פיטר דווקא ממש נחמד. הוא וג'יין… היו צריכם לדבר" אמרתי.
"הבנתי" הוא התקרב אליי, הפנים שלו כמעט נגעו בשלי,'מה הוא עושה?' חשבתי בפחד.ליפני שסיימתי לחשוב על המשפט בראשי, הוא שלח את ידו והרים מכתב שנפל מאחורי. נרגעתי.
"תודה על הטרמפ…" ידי הייתה מונחת על הידית.
"היה נעים מאוד להכיר אותך…" הוא אמר בחמימות כזו, אבל עם עצבות בעיניים.
חייכתי ויצאתי מהמכונית…
הוא התקדם טיפה עם המכונית ואז הוא חזר..פתח את החלון ואמר "ניפגש בעבודה… בהצלחה…" סגר את החלון ונסע.
"ניפגש בעבודה" לחשתי לעצמי.

נכנסתי לבית,אימא הייתה על הספה בסלון מול הטלוויזיה. בדיוק שידרו איזו טלנובלה.
"היי, מתוקה… איך היה היום הראשון בעבודה?" היא שאלה, בלי להסיט את ענייה מהמסך.
"פיטרו אותה…" זה היה אח שלי, מייק. הוא בדיוק בא לסלון.
"מייק! איך את מדבר?" אימא שלי בחיים לא תתרגל לעקיצות שלו.
"לא פיטרו אותי…" הסתכלתי על מייק "היה ממש נחמד…" אמרתי לאימי.
"אני שמחה לשמוע…" היא אמרה תוך כדי שהיא קראה את הכתוביות.
"אני עולה לחדר…" אמרתי בעיקר לעצמי.
הכנתי לי פגי'מה.. נכנסתי למקלחת. המים היו חמימים, בדיוק כמו שאני אוהבת. יצאתי מהמקלחת והדלקתי את המחשב… התחברתי לפייסבוק, היו לי שבע בקשות חברות חדשות (תיארתי לעצמי שאני אכיר אנשים חדשים בעבודה.)… ג'יין הייתה מחוברת-מעולה! רציתי לדעת איך היה לה עם פיטר, בימים האחרונים היא הדאיגה אותי מאוד.
"ג'יין…מה קורה?" כתבתי לה.
"מעולה… דיברתי עם פיטר…" היא כתבה לי בחזרה.
"נו… היה כל כך נורא?" ניחשתי שהיה דווקא די טוב.
"בכלל לא…מזל שדיברנו, הייתה אי הבנה." היא כתבה.
"מה זאת אומרת 'אי הבנה'?" שאלתי.
"הוא חשב שאני כועסת, אז הוא לא דיבר איתי, הוא חיכה שאני אירגע… ואת מה שאני חשבתי את כבר יודעת…"היא ענתה
"רגע… אז מה הקשר לאקסית?" שאלתי.. לא כל כך הבנתי.
"היא מגיעה לארץ, הוא אמר שהוא בכלל לא תכנן לראות אותה, זאת אומרת, אם היא תהיה בסביבה אז היא מוזמנת, אבל הוא לא קבע איתה משהו ספציפי.ושמבחינתו באותו יום שהיא מגיעה אני והוא נעשה יום רומנטי כזה… (הוא כזה חמוד!!). קיצור… הוא ממש אבל ממש לא בקטע שלה… הוא צחק על זה שבכלל שאלתי…"
"ומה עם התמונה?" לא ידעתי אם היה מתאים שאני אשאל את זה עכשיו.
"הוא כל כך מבולגן… הוא בכלל לא ידע על התמונה… בכל מקרה, הוא אמר שהימים האלה עברו מזמן, ואז הוא קרע את התמונה וזרק לפח…"
"אני שמחה בשבילכם…" באמת שהייתי שמחה.
"גם אני… חח… תגידי, איך היה לחזור לבד?" היא שאלה.
"לא חזרתי לבד…" כתבתי.
"עם מי חזרת?" היא שאלה.
"עם דניאל…" ידעתי שאני לוקחת סיכון, אבל בכל זאת אמרתי לה – אחרי הכול, זאת ג'יין, אני לא מסתירה מימנה כלום.
"מה????? עם דניאל??? הסנוב??? "
"הוא לא סנוב!!!" הרגיז אותי שהיא שפטה אותו כך.
"אוקיי, אוקיי… איפה הוא גר בכלל?"
"בצפון העיר…"
"אז איך חזרתם ביחד?"
"שכחתי את הפלא… אז הוא החזיר לי אותו, ואז הוא הציע לי טרמפ…" כתבתי לה
"יש לו מכונית??"
"כן, V.M.B שחורה, גדולה, יפה כזאת" עניתי לה.
"וואי,) V.M.B בטח ההורים שלו טחונים בכסף)נחמד מאוד! מה עוד היה?" עכשיו היא הייתה מסוקרנת…
"אממ… לא משהו מיוחד… סתם דיברנו קצת, ואז הוא נסע.."
"מתי הספקתם לדבר? זו נסיעה של דקה וחצי"
"נשארתי קצת במכונית שלו… ודיברנו"
"על מה דיברתם?"
"סתם… דיבורים רגילים" החלטתי לא לספר לה יותר מידי.לא היה לי כוח לדיון על דניאל. "בכל מקרה, הוא היה ממש נחמד."
"כן, נשמע ככה… פיטר פה אז אני צריכה לסגור"
"טוב… ג'יין, אל תספרי לו יותר מידי."
"טוב… ביי"
"ביי… תיהנו"
אישרתי כמה מהבקשות שנשלחו אליי. והתנתקתי מהפייסבוק. שמתי מוזיקה במחשב, ועשיתי את שיעורי הבית שנתנו לנו במתמטיקה ובביולוגיה.
"שר, מתוקה. אנחנו אוכלים ארוחת ערב, את רוצה לבוא?" זו הייתה אימא שלי. דיאנה.
"אממ… אני כבר באה" אמרתי.
"בסדר…" היא סגרה את הדלת.
סגרתי את הספרים והכנסתי אותם לתיק, אחר כך כיביתי את המוזיקה, וירדתי למטבח.
אבא, אימא ומייק כבר ישבו לאכול.
"היי, אבא…" אמרתי. את אבא שלי, ג'ון, אני רואה רק בארוחת הערב ובסופי שבוע. הוא עובד בחברה גדולה, אז לא יוצא לו להיות הרבה בבית.
"היי, איך היה בעבודה?" הוא שאל תוך כדי שהוא מעמיס אוכל על הצלחת…
"היה ממש נחמד… איך אצלך?" שאלתי תוך כדי שהתיישבתי
"נחמד… אנחנו נוסעים לסוף שבוע בניו-יורק… עוד כמה שבועות" הוא אמר בשמחה.
"איזה כיף! מייק תעביר לי את הגבינה.."
"זה מאוד נחמד…" אימא שלי הצטרפה. סופי שבוע בחו"ל, זה לא דבר חדש. אנחנו טסים הרבה. ההורים מקפידים שבסופי שבוע נצא לטיולים משפחתיים, אז לפחות פעם בחודש אנחנו טסים למקום כול שהו בעולם או בארץ.
"שר…היה לך טלפון" מייק אמר לי.
"מי זה היה?"שאלתי.
"לא יודע, מישהו מהעבודה שלך…"
נחנקתי "הוא אמר שהוא מהעבודה שלי? "
"כן…"
"הוא אמר איך קוראים לו?" ניסיתי להישמע רגועה…לא הלך לי.
"לא…" הוא אמר בפה מלא.
"מייק תאכל בפה סגור!" אימא שלי כעסה על מייק.
"מה הוא עוד אמר?" שאלתי.
"הוא זרק משהו על מסיבה היום בערב…לא זוכר בדיוק,אולי תעני לטלפונים שלך בעצמך, במקום לתחקר אותי, אני נראה לך כמו מזכירה?!"
"לא יודעת, תגיד רגע 'המזכירה של שרלוט מדברת'…" חיקיתי קול של מזכירה אלקטרונית.
"חה. מצחיק מאוד" הוא חזר לאכול.
סיימתי לאכול ועליתי לחדר.
חייגתי לג'יין.
"הלו"
"ג'יין, תגידי…אתם יוצאים היום?" שאלתי אותה.
"כן, למה? רוצה לצאת איתנו?" היא שאלה בהתלהבות.
"אני לא יודעת, מישהו התקשר אליי היום, מייק ענה, הוא אמר שהוא מהעבודה שלי, הוא גם אמר משהו על מסיבה היום בערב"
"הוא לא אמר איך קוראים לו?"
"מייק אומר שלא, אבל לכי תדעי אולי מייק סתם שכח…"
"מי זה יכול להיות?"
"אני לא יודעת…"
"את חושבת שזה דניאל?"
"את בעצמך אמרת שהוא לא יוצא איתכם, או בכלל מדבר איתכם"
"נכון, אבל איתך הוא כן מדבר"
"דיברנו אולי חמש דקות, הוא לא היה מזמין אותי למסיבה…"
"לכי תדעי, את רוצה בכל זאת לבוא איתנו למסיבה?"
"את יודעת שאני לא אוהבת את המסיבות האלה…"
"אבל היום אנחנו לא יוצאים למועדון, אנחנו הולכים לבית של פרד…את זוכרת את פרד?"
"איך אפשר לשכוח?!" פרד הוא אחד שלא מפסיק לדבר לרגע… אי אפשר לשכוח אותו.
חשבתי על זה קצת. אני לא יודעת למה, אבל הסכמתי "בסדר".
"איזה כיף!!! אני ופיטר נאסוף אותך ב9, טוב?" היא שאלה בהתלהבות.
"טוב. ביי"