בין אהבה למציאות פרק- 3

סימה המשיכה להחליף צבעים בעוד שאני רועדת מתוך פחד.
"אל תדאגי, אני אגונן עלייך ויאמר שאני אמרתי לך לעשות את זה, סבבה?"
"לא!, איתי! אני לא מרשה לך לעשות את זה! אני יודעת שאתה אוהב אותי, ואני אוהבת אותך אבל אני לא מרשה לך לגונן עליי! אני צריכה לשמור על הפה שלי, זה הכל!" לחשתי לאיתי בנימה קצת כועסת.
איתי נראה קצת מבואס "לא אכפת לי! אני אוהב אותך יותר מדי יעל! אני אובססיבי אלייך! ואני לא מוכן לראות אותך רועדת מפחד!" איתי לחש לי בנימה עוד יותר כועסת, המבט שלו היה רציני.. אבל אני מכירה את המבט הזה, העיניים שלו חייכו אליי, וואו! הוא ממש נראה כמו דוגמן! אוליי הוא יהיה דוגמן ויפתח קריירה? הממ, טוב, אהה לאמשנה בואו נמשיך.

~ נקודת מבט- איתי ~

דיי כבר! אני לא מוכן לראות את יעל רועדת מפחד יותר! אני חייב להגיד לסימה!
"תקשיבי יעל אני חייב להגיד לה! אני לא מוכן לראות אותך ככה! סימה! סימה!" נו.. למה סימה לא שומעת אותי?! היא פשוט מחליפה צבעים בלי הפסקה!
"סימה? אמם.. אני אמרתי ליעל לעשות את ה~אינדיאני המטורלל~ אני פשוט כעסתי עלייך על זה שהערת לי מקודם" מה?! מה נעמה עושה?! זו לא אשמתה!! לא לא לא!
אני ויעל הסתכלנו אחד על השני כאילו גילינו איזה דינוזאור או משהו.
יעל ניסתה ללחוש לנעמה שתפסיק אבל נעמה לא הפסיקה, היא המשיכה להסביר ולהאשים את עצמה.

~ נקודת מבט- נעמה ~
אני לא מבינה אותם, את איתי ואת יעל או יותר נכון: יעיתי.
אני לוקחת את האשמה על עצמי ולא משנה מה! יעל היא החברה הכי טובה שלי כבר מגיל -0!
הם מסתכלים עליי כאילו אני איזה דינוזאור או משהו כזה…לא משנה מה הסיפור אני יגונן על יעל, זה כולה ריתוק או לדבר עם ההורים, אני כבר יסביר להורים שלי את כל מה שקרה.. זה ממש לא ביג- דיל…
"נעמה, אני מודה לך שהיית כנה איתי ואמרת שאת אמרת לה.. אבל בכל זאת.. השעיה, ריתוק ל- חודשיים הבאים וגם! שיחה עם המנהלת! אני לא מוכנה שתהיה התנהגות כזאתי בכיתה! פשוט חוצפה!!"
סימה ממשיכה להחליף צבעים כמו קשת : אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, סגול.. כל הצבעים בעולם..
אבל אני לא מאמינה שהיא נתנה לי עונש כזה עצום!
כולה יעל קראה לה אינדיאני מטורלל!
יעל הסתכלה עליי במבט אומלל..
צצו לה דמעות קטנטנות והם התחילו לזלוג.
"ויעל! את לא תיפטרי מזה בקלות! אחרי הכל.. *את* אמרת לי ~אינדיאני מטורלל~ ולא נעמה..
בואו נחשוב על עונש בישבילך..
תפגשי אותי היום בהפסקה בשעה 10 וחצי! אני כבר יחשוב מה לעשות איתך!"