בין אהבה למציאות פרק- 2

"טוב.. ביי איתי, אני צריכה ללכת לכיתת מדעים" אני אומרת לאיתי כשאני מדביקה לו נשיקה על הלחי.
"ביי יפה שלי, תהני" הוא אומר לי כשהוא מחזיק אותי חזק אליו ומדביק לי נשיקה על השפתיים.
"כן בטח.. אף פעם לא נהניתי בכיתת מדעים"
"אני בטוח שתהני כי אני לומד איתך" חיוך השתרר על פניו, עיניו הירוקות נהיו בוהקות, והגומות שלו, הגומות שלו נהיו בולטות.
נהייתי המומה, "מה?! ממתי? באמת? למה? איך?" כל כך הרבה שאלות הציפו אותי משמחה.
"ביקשתי מהמורה סימה להעביר אותי, רק בישבילך" הוא הסתכל עליי.
"ב..ב.. בישבילי?" התחלתי לגמגם.
"כן.. ב..ב..בישיבילך! אני רוצה להיות קרוב אלייך כמה שיותר..!" הוא התחיל לצחקק והוביל אותי לכיתת מדעים.
הרגשתי שאני בעננים, רק בישבילי? וואו! זה באמת חבר על רמה! לא יכולתי למצוא חבר טוב יותר.. בזמן שהוא ליווה אותי, חייכתי אליו וחיבקתי אותו אליי חזק חזק, כמובן שהוא חיבק אותי עוד יותר חזק, ואז הגענו לכיתת מדעים.
"וווו תראו מי פה! יעל ואיתי -הזוג המושלם.. הממ.. צריך להמציא לכם שם.. הממ, אהה אוקיי הנה! יתעל, או, יעיתי..! כן! בדיוק! הנה יעיתי המושלמים!"
"אויש, נעמה זה כזה נדוש!" אמרתי לנעמה כשאני מסמיקה.
נעמה היא החברה הכי טובה שלי, אנחנו חברות ילדות, היא גרה לידי ואנחנו כל הזמן באות אחת אל השנייה, לנעמה יש חוש הומור ממש טוב.
"הנה הכיסא שלך גבירתי" איתי אמר לי כשהוא מושך את הכיסא ומצביע בידו על הכיסא בסימן של לשבת.
"תודה רבה אדוני" אני אומרת כשאני יושבת ושמה רגל על רגל, איתי דוחף את הכיסא לכיוון השולחן ויושב לידי.
"טוב חבריא אני רוצה להכיר לכם את איתי שלמד בכיתה המקבילה וביקש ממני לעבור לפה, כולם להגיד שלום איתי" המורה סימה הגיעה עם המשקפיים על ראשה, וה700 ספרים על הידיים שלה, היא הניחה את הספרים על השולחן שלה ופלטה אנחה מתוך הקלה.
"שלום איתי" כולם אמרו והסתכלו לעברי ולעבר איתי.
"לא, לא, לא! לא אומרים שלום איתי! אלא אומרים שלום יעיתי! זה יעל ואיתי ביחד! כולם ביחד!"נעמה אומרת שהיא עומדת על הכיסא כאילו היא רוצה להפגין.
"שלום יעיתי" כולם אומרים.
"נעמה! שקט ומיד!! רדי מהכיסא ושבי לפני שאני אתן לך ריתוק!" סימה נראתה דיי מותשת.
"טוב, עכשיו בואו נתחיל מי זוכר מה עשינו בשיעור שעבר?" סימה התחילה לפטפט ולפטפט.
זה מה שאני שמעתי במהלך כל השיעור:"בלה בלה בלה בעלי גלגל חיים מסויים בלה בלה בלה דם בעורקים בלה בלה" איכשהו.. אני לא יודעת איך אבל נרדמתי.
שוב חלמתי את אותו החלום שחלמתי היום בבוקר, אבל בחלום זה היה ההמשך: אני רצה ביער בלי הפסקה, מישהו רודף אחריי.. אני מסתכלת לאחור אבל אני לא רואה כלום מאחוריי אני נופלת, אני קמה אני ממשיכה לרוץ אבל אני נתקעת במשהו.. אני מסתכלת למעלה ואני רואה אינדיאני ענקי שאומר:" בעלי דו- חיים יש להם דם קר דם קר משמעותו דם שהוא באורך הטמפרטורה של ה.." רגע.. אינדיאני לא יכול לאמר את זה.. אני שומעת אותו אומר:" יעל! ריתוק! קומי כבר לפני שתקבלי עונש יותר גדול! יעללל!!"
"יעל! קומי מהר! לפני שסימה תתפוצץ" אני פוקחת את העיניים ואני רואה את איתי מודאג, כולם מסתכלים לעברי וסימה נהייתה אדומה.
"הא?!" אני ישר קופצת "מה אתה רוצה ממני אינדיאני מטורלל שכמוך?!" סימה נראתה עוד יותר אדומה, היא החליפה צבעים: כחול, סגול, ירוק היא נראתה כמו קשת כולם התחילו לצחוק. אוי לא! כנראה שמתוך החלום שלי קראתי לסימה אינדיאני מטורלל!
אני בצרות צרורות!….