בין אהבה למציאות פרק- 1

אני רצה, אני הולכת, אני נופלת.. מה קורה לי? למה יש בי כל כך הרבה אדרנלין? למה אני רצה כמו מטורפת..?
כולם מסתכלים עליי כאילו אני איזה משוגעת שיצאה מבית המשוגעים.. אני מתחבאת, אני רצה בכלל הכוח…
"יעל, יעל?"
לפתע אני שומעת קול מוכר.
"יעל! קומי! את תאחרי לבית הספר!"
"אני קמה!"
אני כל כך שמחה שזה היה חלום.
תוך 15 דקות אני מתארגנת, שמה ג'ינס, חולצה סגולה עם שרוולים גזורים, נעלי אולסטאר.. לוקחת את התיק, לוקחת חטיף והולכת לאוטו שבו אמא שלי מחכה בו.
"מה לקח לך כל כך הרבה זמן להתעורר?" אמא שואלת אותי כאשר מסתכלת במראה במבט חשוד..
"כלום, פשוט היה לי חלום מוזר.. סיוט" אני אומרת.
"ובכן כדאי שתפסיקי עם החלומות האלה אם הם גורמים לך כמעט לאחר.."
המשפט הזה הגיוני בכלל? אני שואלת את עצמי, האם אני יכולה להפסיק לחלום סיוטים?
"למה את שותקת, חמודה..?"
"כלום" אני אומרת "אני חושבת"
"חושבת על מה?", אני מרגישה שאמא מנסה לחקור אותי..
"אמא, קרה משהו?"
"לא , כלום.. פשוט אני דואגת לך"
"למה את דואגת לי?" הרגשתי מוזר.. הרגשתי שזה עוד התחלה של סיוט..
"פשוט, שמעתי שיש בעיות בבית הספר שלך ואני מנסה להבין אם הבעיות קשורות אלייך"
"אליי? למה שהן יהיו קשורות אליי?"
שתבינו, אמא שלי היא שוטרת, אז אני לא מתפלאה אם היא חוקרת אותי..
"אמא, אני בסדר גמור"
"אהה.. אוקיי, רק רציתי לוודות, זה הכל, אגב.. מה עם החבר שלך איתי?"
"אמם.. בסדר, עוד שבוע ואנחנו נהיה חברים שנה!" התרגשות הציפה אותי, איתי הוא החבר הכי טוב בעולם, הוא תמיד מחבק אותי כשאני עצובה, הוא מגן עליי כשמישהו אומר לי משהו שלא נעים לי, לפעמים אני מרגישה שהוא מסוגל ללכת מכות, רק בגללי.
"טוב.. הגענו, ביי מתוקה שלי" אמא אומרת לי כשמנסה להדביק לי נשיקה על הלחי.
"אמא.. אני בכיתה ט', את מביכה אותי"
"אהה, סליחה .. אני פשוט לא רגילה לזה שהבת היחידה שלי כבר בכיתה ט'!" דמעות התחילו לזלוג מעיניה החומות שוקולד.
"אמא, אל תבכי.. הכל בסדר, איתי נמצא איתי והוא יגן עליי, חוץ מזה.. את יודעת שאני יודעת איך לשמור על עצמי לא?"
"כן ברור… בהצלחה" אמא ניגבה את הדמעות וחייכה אליי.
"טוב.. אמם.. ביי" אני מנסה להתחמק כמה שיותר מהר..
"ביי מתוקה שלי"
אני יורדת מהאוטו.. אני רואה את איתי.
"איתי!" אני רצה אליו ומחבקת אותו.
"יעל! כמה שהתגעגעתי אלייך.. לא ראיתי אותך מאז.. מאז, שלשום!"
התחלתי לצחוק והמשכנו ללכת כשאנחנו מחובקים.