ביכורים

באמצע הלילה התעוררתי משינה טרופה והרגשתי שאני חייבת פיפי אבל איפה היכן יש שירותים מה אעשה וכמובן הבכי חנק את גרוני הערתי את אבי שממילא לא נרדם ובקשתי ממנו לצאת אתי החוצה לשירותים כי אני צריכה פיפי. הוא יצא אתי מיד החוצה וכמובן שירותים זה בגדר משאלת לב ולאחר פסיעות מספר מהאוהל אבי אמר לי הנה תעשי כאן והוא התרחק ממני החשכה הבוץ הגשם שלא פסק מלרדת כל אלה הפחידו אותי אך מיהרתי ועשיתי פיפי וכמו שהפיפי נזל כך התערבבו דמעותיי עם גשם הזלעפות וזאת הייתה הרגשתי הרגשת תופת ומסכנות אך קיוויתי שאבי לא הבחין כי הוא עמד קצת רחוק ממני , כשסיימתי שאל אותי אם אני מרגישה טוב ואני הנהנתי בראשי מאחר ולא רציתי לצערו כי אני בוכה.

(אגב לימים נודע לי שהעולים הותיקים אמרו שאנו יוצאי ארצות אירופה בעלותנו ארצה בשנים 48 49 הבאנו אתנו את גשם הזלעפות הזה (בקי לוי) וכל האהלים התמלאו מים השבילים היו מלאים בוץ תובעני . לאחר שנכנסנו חזרה לאוהל וחשתי הקלה מסויימת כי היה יותר כייף להיות באהל ולא בחוץ. אמי ואחי התעוררו גם הם ומאוחר יותר הגיעו לאהל שלנו שוב אותם אנשים וסיפקו לנו קצת לחם שחור עם מרגרינה ריבה וקנקן מים חמים אכלנו כולנו וזה אכן קצת שיפר את ההרגשה אך לפתע בקש ממני אבי לאחר "ארוחת הבקר" לקבל את הפיקוד על משפחתי כי הוא רוצה לנסוע למושב "בית חנן" ששם התגוררו בני דודיו שהיו ותיקים כבר בארץ ואולי יעזרו לנו. המצב שאבא נסע ואני כאילו אחראית על משפחתי השכיח ממני חיש מהר את כל דכאוני, עצבותי ואני צריכה לתת כתף לאמי ולאחי שהיה להם מאד מאד קשה. לשמחתי הגשם פסק בהדרגה ואפילו קרן שמש קטנה אך מקסימה בצבצה וחדרה לליבי והאירה קצת את הרגשתי. במהלך היומיים הבאים, היינו לבד כלומר ללא אבא ורק מדבר אחד פחדתי מאד מאד שמא אמי תכרע ללדת ומה אעשה אז ? אך זה לשמחתי לא ארע וביומיים שנשארנו בלי אבא השתדלתי לתת בטחון לאמי ואחי אהובי נפשי. לפתע ראיתי את אבי חוזר והאיש הכל כך שמח הכל כך מקסים בעל חוש ההומור הגבוה ביותר ע צ ו ב בני הדודים שכנראה אבי תלה בהם תקווה שאולי יעזרו לו בימים הראשונים לעלייתנו ארצה לעזר אך גם אני כנראה הייתי קטנה מדי ועזרתי כמיטב יכולתי ובראותי אותו רצתי לקראתו חבקתי אותו חזק חזק חזק והוא אמר לי שבני הדודים לא כך כך רצו או לא יכלו לעזור אבל בידיו היה סל קטן ובו 3 כדורים ממש כדורים בצבע זהב מדהים שבחיים לא ראיתי כאלה כדורים. שאלתי את אבי מה זה והוא ענה לי שזה פרי שנקרא תפוח זהב או תפוזים וארצנו התברכה בפרדסים רבים ר כאלה והוא הוציא אחד מהסל הקטן שלו וחשתי ריח ניחוח ריח נפלא פשוט משכר ריח של אביב, שמש , שמים כחולים פשוט משהו שעשה לי כל כך טוב על הלב שפשוט התאהבתי בפרי זה רק מלראותו ומריחו המשכר ולאות תודה ספונטני חיבקתי אותו חזק חזק ואמרתי לו אבא תודה אל תדאג אנחנו נתגבר וזרזתי אותו להכנס פנימה והראיתי לאמי ולאחי את שלושת התפוזים ואמרתי להם תריחו ותתבשמו מריחם המשכר.בן לא את אבי ובזכותו גם לא אותי. מאותו רגע ואילך אמרתי אני גדולה אני חכמה אני אושיט יד ואעזור למשפחתי היקרה בכל אשר אוכל בכל נפשי ובכל מאודי אני אוהבת את ארץ ישראל אני אוהבת את תפוחי הזהב שלה ואני ואני שמחה ממש שמחה שאני חלק מהמשפחה המתוקה שלי משפחת פרחי.