ביישנית בממלכה-פרק 9

ביישנית בממלכה-פרק 9
ג'וסלין הרגישה מבולבלת, היא רק פגשה את אדוארד וכבר היא מתנשקת איתו,מעולם היא לא עשתה דבר כזה.והיא לא ידעה אם זה הדבר הנכון שהיה צריך לעשות.כשנישקה אותו אלפי רגשות צפו.
היא שאלה את עצמה האם היא הרגישה כלפיו משהו, או שזו הייתה סתם נשיקה מיותרת.
היא לא שמה לב,אך האחים של ג'וש כבר סיימו לשחק ובמקום זה הם הביטו בה ובאדוארד כבר זמן רב מתנשקים.פייר וארתור נגעלו ואילו איזבלה וג'ורזייט הוקסמו.ג'וסלין די הובכה מזה.
לאחר הנשיקה,הייתה דממה מוחלטת בין השניים.
"ילדים,אולי תלכו לג'ון לאכול ארוחת צהריים?" היא שאלה.
"אבל כבר אכלנו" אמרה איזבל.
"אז תגידו שאתם רעבים,ותלכו עכשיו,או שתשחקו במקום אחר" היא אמרה.
"הבנתי את המסר,אתם רוצים להישאר לבד בשביל עוד חיבוקי- בוקי.." היא צחקה.וארבעת האחים הלכו.
"אני חושבת שסמכתי על האינטואיציה שלי יותר מידי" ג'וסלין אמרה.
"גם אני חושב כך,אבל למרות הכל אני שמח שבזבזת את נשיקתך הראשונה עליי" הוא חייך.
"איך אתה יודע שזו נשיקתי הראשונה?" היא שאלה.
"מרגישים זאת" הוא ענה בפשטות.
"ומתי הייתה הנשיקה הראשונה שלך?" ג'וסלין שאלה.
"זה היה עם בת המלך,של הממלכה הגובלת לנו,המלך שמע שיש פסנתרן מאוד טוב ביבשת,והוא לא יכל להגיע,אז הוא הזמין אותי.
הוא רצה מאוד שהבת שלו תלמד לנגן, הכרתי אותה והתאהבתי נואשות.אני יודע שזה נשמע פתטי אבל הרגשתי כלפיה רגש שמעולם לא הרגשתי כלפי אחרות,היא הייתה שונה.אבל כמובן שזה בסוף הסתיים בגלל אביה,בגלל שלאחר מכן היו תקופות סכסוכים מצד שני הממלכות,ולכן הוא לא רצה שיהיה לה כל קשר עם הממלכה הזו, לכן היא הוא רצה שהיא תהיה משוייכת לאדם ששיך לממלכה שלה.
והוא נישא אותה למישהו אחר,ואני ניגנתי ביום חתונתה."
"זה בטח הרג אותך מבפנים, לראות אותה מתחתנת עם מישהו שהיא לגמרי לא אוהבת, אתה עדיין מרגיש כלפיה משהו?" שאלה ג'וסלין.
"מאז ומתמיד" ענה בצער,למרות שג'וש ולואי תמיד עזרו לי להמשיך את החיים הלאה.
"תסלח לי על החוצפה אבל לא שאלתי אותך עוד המון דברים, בן כמה אתה?" ג'וסלין צחקה..
"בן שמונה עשרה, זה קרה כשהייתי בן שש עשרה" הוא אמר.
"אז אמ..כנראה מה שקרה בנינו זה כלום,נכון,אנחנו שוכחים את זה?.." היא שאלה במלמול.
"אנחנו שוכחים את זה, אבל זה לא מונע מעצמי להפסיק לדבר איתך" הוא חייך.
"אני מנסה לחשוב על זה במקומך,כשאתה עם חברים שלך ואתה רואה שכולם מתקדמים ואילו אתה באותו מקום,זה לא מעצבן?כלומר ג'וש עומד להתחתן עם לינט…" אמרה ג'וסלין
"אני חי עם זה בשלום, אני מאמין שהממלכות יסתדרו ואולי אוכל לראות אותה שוב…" אמר אדוארד.
"בוא נחליף נושא" אמרה ג'וסלין. "אתה יכול לעזור לי להבין למה לינט לא סובלת אותי?" היא שאלה.
"זה לא ברור?…" הוא צחק. "היא מפחדת שתחטפי לה את ג'וש, אבל אל תיתייחסי לזה ברצינות, כלומר אלה רק נישואים פוליטים."
"הוא לא מתחתן איתה מבחירה?" שאלה ג'וסלין. "ברור שלא, את חושבת שג'וש יבחר במישהי כלכך אגואיסטית, מפונקת ופראנואידית?" הוא שאל.
"אז גם אתה לא סובל אותה.אבל כן זה די הגיוני שהוא יבחר במישהי כזו,חוץ מזה היא ממש מוזרה.
למה היא חושבת שאני אחטוף לה את ג'וש,הוא גם ככה ממש שונא אותי לאחרונה,ואנחנו בקושי מכירים".
"כן, אני לגמרי לא סובל אותה,אבל האמת היא שהוא לא שונא אותך,הוא רק מתעלם ממך כדי שלינט לא תכה אותו בחרב מעץ או משהו שכזה" הוא גיחך.
"טוב אני חושב שאני צריך ללכת לראות מה קורה עם ההכנות, בכל מקרה תזכרי לא קרה כלום ושלא ריכלנו על אף אחד" הוא חייך.
"כן כן, בטח" היא אמרה בציניות.
היא שמחה מאוד לראות צדדים אחרים בחברים של ג'וש, והראייה שלה כלפי אדוארד השתנתה לחלוטין.
"ילדים, איפה אתם?..אתם יכולים לחזור…סיימנו לדבר"
היא צעקה,"ארתור!ג'ורזייט!איזבל!פיייר!!!"
ג'ורג' הגיע ואמר "הם הלכו לשחק חרבות בחצר הקדמית,עשי את תפקדיך"
היא ראתה את פייר מטפס על המגדל.
"נו אתם לא מפיקים לקח מהטעיות שלכם?"
ג'וסלין הגיעה למגדל והורידה את פייר."כמה פעמים אני צריכה להגיד לכם להיזהר,טיפוס על מגדלים זה סכנת חיים!"
היא משכה לפייר באוזן."אתה לא מבין שאם תיפול מהמגדל,יתכן שלא תוכל ללכת,לא תוכל לחיות,לא תוכל לנשום וכמובן שלעולם לא תוכל לשחק?"
כולכם צריכים להבין את זה,די לסכן את החיים שלכם,אני יודעת לשחק במשחק מוסקטרים של חרבות זה משחק מאוד מהנה,אבל החיים שלכם חשובים, ואתם מסכנים אותם בגלל שאתם מטפסים כל הזמן על מגדלים ואתם עלולים ליפול.עכשיו די!"
ארבעת האחים הפנימו את מילותיה של ג'וסלין ואפילו נרתעו אך בהחלט הבינו את המוסר ההשכל.
השעה הייתה שבע בערב, זהו הזמן שבדרך כלל מודיעים את מודעות הממלכה.מכריז ההודעות הודיע שבקרוב תהיה מסיבת האירוסין של לינט ושל ג'וש.ורק בני המעמד הגבוה מורשים להיכנס אליו.ג'ורג' המשרת חילק לכולם הזמנות.לכל האנשים בעלי המעמד הגבוה,
וגם חילק בדואר.למרבה ההפתעה הוא גם חילק לג'וסלין ולאמה.ג'ורג' הזהיר אותה "בלי שאלות נערתי, המלכה ביקשה זאת,ובלי תודות.אני כבר מותש משאלותייך הרבות."
ג'וסלין צחקה,"תודה בכל זאת".