ביישנית בממלכה-פרק 7

ביישנית בממלכה-פרק 7
ג'וסלין חזרה לעץ בו היא ספרה עד מאה וחמישים
היא תהתה,"מעניין איפה הם מתחבאים" ואז היא שמעה את הקול של פייר,"נו כמה זמן לוקח לה..נמאס לי" אמר פייר.
היא צעקה "אני יודעת שאתם פה,אני יודעת…איפה אתם מתחבאים ננסין קטנים"אמרה ג'וסלין.
ואז ניסתה לחקות מכשפה "אני ארדוף אחריכם" היאצחקה בקול מרושע.
היא שמעה את צחוק של בנות,אז היא שיערה לעצמה שאלה אולי ג'ורזייט ואיזבלה.
"אני אשים אתכם בקדרת התפוחים שלי,ואז אבשל אתכם בשביל להכין מרק!" אמרה ג'וסלין ברשעות,ובקול המכשפה.
ואז פייר יצא ממחבואו ושלף את חרב העץ שלו "לא אם אני אתפוס אותך!"
ואז היא אמרה "הא הא! מצאתי אותך פייר"
"אבל אני אתפוס אותך! אמר פייר." ארתורו גם יצא מהמחבוא וזרק לג'וסלין חרב.היא תפסה אותו.
"ארתור,מצאתי גם אותך!" היא אמרה.
"לא אכפת לי! את תילחמי עם פייר ואני אעזור לו להביס אותך,מכשפה מטורללת!"
"חה חה חה,אני אכין מכם מרק גזרים!" אמרה ג'וסלין בקול המכשפה שלה.
פייר החל להאבק בה עם החרב והיא הצליחה להתחמק ממנו בחכמה.
איזבל וג'ורזייט תהו מי מבניהם תהיה הנסיכה שפייר יציל אותה.
וארתור קבע,"פייר יציל את הנסיכות! ואת תפסידי,מכשפה רעה"!
למרות שהם איבדו לגמרי את המשחק ושכחו משלושת הרמזים והפתקים שהשאירו,ג'וסלין מאוד התלהבה מהיצרתיות שהייתה להם והמשחק נהפך לכיף מאוד עד שהיא נהנתה ממנו.
איזבל וג'ורזייט המתינו במגדל,וג'וסלין נאבקה עם פייר וארתור בחרב מעץ בזמן שהיא עלתה למגדל בניסיון לתפוס את איזבל וג'ורזייט.
ג'וסלין תפסה את איזבל,"חה חה חה את שלי עכשיו" אך ג'ורזייט כלכך נבהלה מדמות המכשפה,שהיא ניסתה לרדת מהמגדל בכוחות עצמה.
היא יצאה מהחלון ותיפסה באבנים החלקות.
ג'וסלין דאגה מאוד."עצרו את המשחק!עצרו אותו עכשיו!"
"ג'ורזייט תחזרי הנה!תחזרי..את עלולה ליפול!" דאגה ג'וסלין.
"אני לא מצליחה לעלות בחזרה!" צעקה ג'ורזייט.
ג'וסלין ניסתה לצאת כלפי חוץ מהחלון,והושיטה את ידה ארוכה לג'ורזייט.
"תתפסי אותי" אמרה ג'וסלין.
"פייר וארתור,תקראו לעזרה,עכשיו!"
לינט ראתה מרחוק את המגדל,דרך הספסל המאובן."תגיד,זו לא ג'וסלין שם?" היא שאלה את ג'וש.
"זו כן,עם ג'ורזייט!" ג'וש רץ לשם בבהלה.ולינט הלכה לשם עם חיוך מתוק,בתקווה שג'וסלין גרמה לנזק.
ג'וסלין הרימה בחוזקה את ג'ורזייט.והחזירה אותה למקומה.
"אנחנו לא משחקים במשחק הזה יותר" אמרה ג'וסלין.פייר אמר,"רואה ג'ורזייט הכל בגללך,מי אמר לך לצאת מהחלון?!"
"לא זה לא בגלל אף אחד" ענתה ג'וסלין."אני חושבת שנכנסתי יותר מידי לדמות המכשפה.
"אבל היה לנו כלכך מהנה" אמר ארתור. הם הביאו ביחד איתם את המשרת ג'ורג'.
"מה קרה ילדים?" הוא שאל.
"זה בגללי,ג'ורג'..גרמתי לנזק גדול.אני רוצה שתיקח את ג'ורזייט לביתה..אני משערת לעצמי שהיא צריכה לנוח.
ג'ורזייט חיבקה את ג'וסלין,"סליחה ג'וסלין זה לא היה בכוונה,עשיתי את זה כמה פעמים לפני כן וזה הצליח לי!" אמרה ג'ורזייט בצער.
"אל תעשי את זה שוב ג'ורזייט,אחרת תסכני את חייך" אמרה ג'וסלין.
לינט הגיעה והתנפלה על ג'וסלין."מה את עשית,משוגעת שכמותך! כמעט גרמת למותה של אחות בעלי לעתיד,אסור לך לעבוד אצלנו יותר,את נזק!"
"זה לא היה בכוונה.."אמרה ג'וסלין והפנתה את מבטה כלפי הרצפה.
לינט שאלה,"ג'וש אין לך מה להגיד בנושא?"
"אני רוצה לדעת מה קרה פה קודם" הוא אמר.
"זה התחיל בזה ששיחקנו במחבואים…ולאחר מכן שיחקתי את המכשפה מהבית של עמי ותמי,ועברנו למשחק אגדות אחר,שבו ג'ורזייט ואיזבלה היו הנסיכות והן עלו למגדל הזה." אמרה ג'וסלין והצביעה על המגדל.
"אז הפלת את אחותו מהמגדל?!תתבישיי לך!"
"לא,זה לא מה שקרה!" צעקה ג'וסלין.
"אני חושב ששמעתי מספיק,אני אדבר עם המלכה ואדאג שלא תעבדי כאן יותר" אמר ג'וש.
"אני מבינה לחלוטין,הייתי עושה זאת אותו הדבר,אך לא הפלתי את אחותך,אין לי סיבה מוצדקת לעשות זאת." אמרה ג'וסלין בצער.
"עופי מבית המלוכה,עכשיו! רגלייך המלכולכות מחטאים לא אמורות לגעת באדמת הממלכה,לכי לך" אמרה לינט.
ג'וסלין ניסתה לסמור על איפוק ,למרות שהיה לה רצון עז להחטיף ללינט סטירה.
היא הזמינה כרכרה,בכתה בה,הנהג תהה מה קרה,אך היא העדיפה שלא לספר וחזרה לביתה.