ביישנית בממלכה-פרק 11

ביישנית בממלכה-פרק 11
"תודה רבה שליוות אותי הנסיך, זה לא מובן שתעשה מעשה כזה על זמן ההכנות למסיבת האירוסין שלך" אמרה ג'וסלין.
"תפסיקי לקרוא לי הנסיך,אני לא רגיל ושונא זאת מאוד שאת קוראת לי ככה" אמר ג'וש.
"אבל אתה הנסיך,ואני אמורה להיות נאמנה לך,אני רק עובדת בביתך לא מעבר לכך,ולכן נסיכי אני קוראת לך ככה" ענתה ג'וסלין בהתחכמות.
"בסדר גמור ג'וסלנה, אם את צריכה להיות נאמנה לי, החזירי מיד את מעילי והתגלגלי נא בשלולית המים הקפואה הזו" אמר ג'וש בקול מלכותי.
"נסיכי,יש הבדל בין להיות נתין לעבד,אלו פעולות של עבדים, אני לא עבד,סלח לי נסיכי אבל אצטרך לקחת את מעילך ולהחזירו מחר" אמרה ג'וסלין.
"לא אשאיר את מעילי בבית פשוטת עם,את הנתינה שלי חייבת להקשיב לי,אחרת מאסרך יהיה לבלות את חייך בצינוק" אמר ג'וש שוב בקול הסמכותי והמתנשא.
"טוב,הפנתי את את העיקרון נסיכי,אממ סלח לי,ג'וש" התבלבלה ג'וסלין.
"אבל אני לא יכולה לקרוא לך בשם הזה, אני חייבת לשנות את היחס שלי כלפיך,אחרת לינט תשתגע לחלוטין, אני לא רוצה להרוס לך את יום האירוסין שלך ובטח שלא את יום החתונה, אני רק נתינה שלך." ג'וסלין הרגישה רגשות אשמה, היא הרגישה שהיא גורמת ללינט לסבול והיא תיארה לעצמה אם זה היה הפוך, ג'וסלין הייתה רוצה להיות כמו נערות אחרות בממלכה,ממעמד גבוה יותר, חכמות יותר טובות יותר ויפות יותר,ואילו היא הייתה מאורסת לאהובה היקר,בממלכה אחרת ובמנטליות שונה לחלוטין ולפתע הייתה באה אישה מקומית שבמקרה אולי מדברת איתו ואולי הוא נמשך אליה, היא הייתה משתגעת לחלוטין.אבל במקרה שלה,אין יחסים מיוחדים בינה לבין ג'וש, למרות שעמוק בתוך ליבה היא באמת מתחילה להבין שהיא רוצה להחליף את מקומה, אבל אסור לה,היא מכניסה לעצמה לראש שהיא מגיעה למקום מסוכן, המקום הזה לא שייך לה, אסור לה להימשך לג'וש ואסור לה לסמוך על האינטואוציה שלה, אילו היא הייתה סומכת על האינטואיציה שלה עכשיו היא כבר הייתה מנשקת ישירות את ג'וש על כך שהוא ליווה אותה ועל היחס האכפתי שלו.אבל היא לעולם שוב לא תרד לרמות כאלו.
"זו הסיבה העיקרית שלא רציתי להתגלות בפנייך ביום המיסים, אילו השיחות שלנו היו ממשיכות כך זה כבר היה נראה אחרת לגמרי, עלייך להבין שאולי הכרתי אותך רק כמספר ימים,אבל אני כבר יודע זאת שאת הרבה יותר מניתנה, את ידידת נפש,את משחקת עם אחיי במקומי,את יותר מסתם נתינה, ולא סתם את מקבלת את היחס החם הזה מהמלכה ובכלל מכל בית המלוכה.מאז שנכנסת לבית המלוכה הזה,את חלק ממנו וגם אם תצאי ממנו, הוא עדיין יהיה חלק ממך.ובגלל זה הוזמנת לנשף,משהו שהרבה אחרים היו רוצים להיות בו. אז תפסיקי להעריך את עצמך במקום כלכך נמוך כלפיי,מבחינתי אנחנו שווים,ואת לא סתם נתינה.
ג'וסלין התרגשה מימילותיו של ג'וש.אך היא התאפקה וניסתה להחביא את רגשותיה,כי היא לא רצתה להביך את עצמה.
"איך נשלב את העובדה שאני ידידת נפש, ושלינט לא יכולה להתמודד עם זה?" היא שאלה.
"אני אדבר איתה,היא פשוט קצת מודאגת שיקרה ביני לבינך משהו,אבל במקרה הזה אין סיכוי,נכון?" ג'וש שאל.
ג'וסלין נשמה עמוק ולא ציפתה שהוא ישאל זאת, למרות שזה נכון ושאין סיכוי, היא לא רצתה שהוא יודה בזאת.
"צודק, היא לא צריכה להיות מודאגת" היא ענתה בקשיחות.אני חושבת שדיברנו מספיק,קח את המעיל התחממתי קצת יותר מידי עד למצב שאני מזיעה בו,תודה רבה ולהתראות."
ג'וסלין חזרה לביתה בכעס."אין סיכוי..בטח, הוא רק היה רוצה, בטח שאין סיכוי, ממש!" היא כעסה ודיברה לעצמה.
"חזרת יחסית מוקדם היום" אמרה קריסטאן.
"נו ויש לך בעיה עם זה?!" צעקה ג'וסלין.
"לא, תגידי מה יש לך איך את מעזה להתחצף כך?" שאלה קריסטאן.
"כלום, פשוט אין לי סיכוי, אני לא מספיק טובה בשביל שיקרה משהו ביני לבין הנסיך" ג'וסלין התעצבנה.
"את בטוחה שזה הנסיך ולא את לא נמצאת בתקופתך ה'פורייה'?" שאלה קריסטאן.
"אמא!, זה שאני משוגעת זה לא אומר שאני במחזור!" היא צעקה.
"בסדר, בסדר הבנתי את העניין, זולא סיבה להרוס לי את האוזניים" אמרה קריסטיאן."תודה רבה שליוות אותי הנסיך, זה לא מובן שתעשה מעשה כזה על זמן ההכנות למסיבת האירוסין שלך" אמרה ג'וסלין.
"תפסיקי לקרוא לי הנסיך,אני לא רגיל ושונא זאת מאוד שאת קוראת לי ככה" אמר ג'וש.
"אבל אתה הנסיך,ואני אמורה להיות נאמנה לך,אני רק עובדת בביתך לא מעבר לכך,ולכן נסיכי אני קוראת לך ככה" ענתה ג'וסלין בהתחכמות.
"בסדר גמור ג'וסלנה, אם את צריכה להיות נאמנה לי, החזירי מיד את מעילי והתגלגלי נא בשלולית המים הקפואה הזו" אמר ג'וש בקול מלכותי.
ג'וש תהה מדוע היא כלכך כועסת, וחזר לממלכתו, אחרי הכל זה לא יתכן שהיא באמת תרגיש כלפיו משהו, וגם לו אסור להרגיש משהו כלפיה,
למרות שעמוק בתוך תוכו, הוא היה רוצה לרקוד עמה בנשף,לראות איזו שמלה מהודרת היא תבחר, זה הרבה יותר עניין אותו מההערכות המיותרת שלו עם לינט.אך הוא מחוייב אליה, כבר מגיל צעיר שניהם נקבעו להיות ביחד.במשך כל חייו הזכירו לו שיום אחד הוא יהיה המלך,הוא זה שישלוט על כל פניו, ובשביל שהיחסים בין שאר הממלכות יסתדרו,עליו להתחתן עם אישה ממלכה אחרת כדי שיווצר איחוד.והכוח של הממלכה יתעצם.מגיל צעיר הציגו לו את לינט, בת ממלכת ליבריליז.הממלכות היו ביחסים מאוד טובים.
אך ברגע הראשון שראה את לינט,כשהיה בן שלוש עשרה הוא ידע שהוא לא יוכל להסתדר איתה, היא הייתה מאוד נוקשה כלפי אביה ואמה ומאוד דעתנית וכמובן שהיסטרית.הוא ניסתה לנצל את מספר השנים האחרונות שלו לקראת "החופש" הוא הספיק ללמוד, הספיק להכיר נערות וכמובן שלא להתעניין בהן כלכך, הוא הכיר את חבריו לואי ואדוארד,וכמובן שהם תמכו בו לאורך הדרך.
בעיקרון הוא חייב לזכור,היא רק ידידת נפש ולעולם לעולם לא יקרה דבר בניהם.