ביבריה~ פרק 8.

'לא לסמוך על אף אחד?'
כעבור 3 שעות במכונית השחורה של ליאו הם הגיעו לביבריה.
"הגענו." אמר ליאו ויצא מהמכונית. 'איך שהוא הולך…רגע מה?! אני ממש חייבת להפסיק לחשוב על ליאו!'
נזפה בעצמה סנדרה.
"שלום אני רוזלינה המנהלת של ביבריה ברוכה הבאה." חייכה אליה אישה בשנות ה-35 לחייה.
"אה..נעים מאוד גברתי." אמרה סנדרה בקול מבוייש.
"בבקשה קראי לי רוזלינה." היא חייכה.
"בסדר גברת- אה..אני מתכוונת רוזלינה…" אמרה סנדרה. ליאו הוציא את המזוודות מתא המטען וסחב אותן. "בואי סנדרה אני אראה לך את מגורייך ואתה ליאו יקירי תראה לה את שאר האזור." אמרה רוזלינה והחלה לצעוד לכיוון בניין בצבע ארגמן. 'הכל נראה פה כל כך ישן וקסום..אני כבר מחבבת את המקום הזה..' חשבה סנדרה לעצמה וצעדה בעקבות המנהלת. "את נראית די עייפה סנדרה הכל בסדר?" שאל ליאו.
"מה? אה…כן אני בסדר פשוט קצת מסוחררת מהנסיעה הארוכה…" אמרה סנדרה והשפילה את עינייה הסגולות אל האדמה. ליאו חייך אל עצמו. 'מה זאת התחושה הזאת, אף פעם לא הרגשתי משהו כזה בעבר…' חשב לעצמו ליאו.
"אז סנדרה הנה החדר שלך, חדר 316. ארוחת הצהריים תהיה ב14:00, הכל פה מאורגן לפי זמנים אז אל תאחרי. אה..ואת צריכה ללבוש תלבושת בית הספר." אמרה רוזלינה ברוך.
"ת..תלבושת?" שאלה סנדרה. הרי לא אמרו לה לקנות תלבושת.
"היא נמצאת בארון שלך, בימי שישי ושבת לתלמידים מותר ללבוש איזה בגד שמתחשק להם." אמרה רוזלינה. "מכאן ליאו יעזור לך." אמרה והחלה לצעוד לכיוון המדרגות.
"ל..ליאו…אתה י…יכול להשאר איתי עוד קצת? כ..כלומר גם לאחר הסיור…אני ממש צריכה משהו שאני מכירה." גמגמה סנדרה.
ליאו חייך. "ברור אני הרי פה בשבילך."