ביבריה~ פרק 7.

סנדרה התלבשה וכאשר סיימה קראה לליאו. ליאו לא לקח אפילו דקה ומיד נכנס לחדרה.
"מוכנה נסיכה?" שאל ליאו.
"תפסיק לקרוא לי נסיכה!" רקעה סנדרה ברגלה ומיד עיוותה את פניה בכאב.
"אוי אוי…את חייבת להיות יותר זהירה נסיכה." חייך ליאו.
"אתה יודע, הגעתי למסקנה שאני ממש שונאת אותך.." אמרה סנדרה והחניקה חיוך. ליאו לעומתה חייך חיוך רחב ואמר "לעונג לי, נסיכה."
"אוי תסתום כבר! אז מה עכשיו?" שאלה סנדרה.
"אני אמור כביכול לבוא ולקחת אותך לשם אז חכי שנייה אני אצא." אמר ליאו ויצא מחדרה. סנדרה שמעה את הדלת של הכניסה נתרקת ונבהלה שיכול להיות שמשהו שמע את זה, אך מיד נזכרה בטריק של ליאו, השליטה במחשבות.
"מותק תרדי הנציג של ביבריה יבוא כל רגע לקחת אותך!" צעקה אמא של סנדרה מהכניסה. סנדרה מהרה לקחת את דבריה ולרדת במדרגות. ליאו כאילו ידע מתי היא ירדה ונשמע צילצול מהדלת.
"אוי זה בטח הוא, אל תשכחי להתקשר כשתגיעי לשם, ותכתבי לנו הרבה." אמרה אמא של סנדרה ונשקה לה על המצח. סנדרה פתחה את הדלת ושם עמד ליאו רק שהוא לא היה בגופייה שחורה וג'ינס שחור הוא היה לבוש חליפה. סנדרה נעצה בו מבט ולרגע עברה במוחה מחשבה מלוכלכת. סנדרה מהירה להדחיק אותה. "שלום אני ליאו ספריאנו, אני הנציג של ביבריה ואני הולך להדריך אותך בשבועות הראשונים, סנדרה אפיאל." אמר ליאו והושיט לה את ידו. סנדרה לא יכלה שלא לחייך.

"אז איך זה שאתה נוהג ליאו?" שאלה סנדרה.
"אני בן 18." השיב לה ולא הסיר את מהכביש.
"ש..שמונה עשרה?!" שאלה סנדרה מזועזעת. "רגע אז זה אומר שזאת השנה האחרונה שלך בביבריה?" שאלה סנדרה וקולה רטט בדאגה קלה. 'אני לא מאמינה אני באמת מתאהבת בו!? אבל אני לא יכולה! אסור לי לסמוך עליו…אבל… לא זה בלתי אפשרי! הוא יחזור לשמיים כשיסיים את העבודה שלו!'
"טוב אז ככה ביבריה היא גם אקדמייה כפי שאת יודעת, אז אני ממשיך גם לשם, הכל כדי להישאר קרוב אלייך אפילו שנהיה בבניינים שונים, אני תמיד אגן עלייך, אוך….התפקיד הזה…" אמר ליאו והתייפח.
"אתה נשמע די עצוב בגלל זה…" אמרה סנדרה והביטה קדימה. ליאו נעץ את מבטו בפניה.
"יש לי את הסיבות שלי, אבל שזה לא יטריד אותך…תזכרי רק דבר אחד אל תבטחי באף אחד." אמר ליאו.