ביבריה~ פרק 15.

"סנדרה…" קרא קול. עינייה של סנדרה היו סגורות. 'איפה אני? מי זה שקורא לי?' היא שאלה את עצמה.
"סנדרה…" אמר שוב אותו קול והפעם הוא היה ממש קרוב. סנדרה פתחה באיטיות את עינייה, וראתה מול הפנים שלה עיניים כתומות טובות לב ושיער בלונדיני מוכר. 'נייט' אמרה בלי קול.
"מה לעזעזל קרה לך? את נראית נורא את יכולה לזוז?" שאל נייט. סנדרה ניסתה לזוז אך כול גופה כאב.
"אני מניח שלא, אל תדאגי סנדי." אמר נייט ובזהירות רבה הוא הרים את סנדרה. סנדרה עיוותה קלות את פניה מהכאב והסתכלה סביבה. אור הבוקר הרך זהר מעל צמרות העצים והשמיים היו ורודים. 'מה קרה אתמול? מה אני הייתי בחוץ כל הלילה?' תהתה סנדרה בליבה וכרכה את זרועותיה הכואבות סביב צווארו של נייט. "אוח בחיי…אני אהרוג את מי שעשה לך את זה!" רטן נייט והחל ללכת. 'להרוג…' המילה הזו הזכירה לסנדרה מה קרה אתמול ודמעה אחת בודדה זלגה מעינה. נייט שם לב לכך ומחה בעדינות את הדמעה.

'הפאץ' הזה! איך הוא מעז?! הכל באשמתו…' חשב לעצמו ליאו בכעס בזמן שהלך במסדרון שהיום היה שומם ועגמומי. בלי לשים לב הוא נתקל במשהו. זה היה נייט שהספיק להפנות את גבו כדי שליאו לא יפגע בסנדרה. "נייט? את מי אתה סו-" התחיל ליאו לומר אך כשראה את סנדרה מכורבלת בזרועותיו של נייט ישנה בשלווה הוא השתתק. "מה אתה עומד פה? וחוץ מזה אתה צריך להיזהר! אם לא הייתי מסתובב עוד היית פוגע בסנדרה המסכנה! גם ככה נראה שעבר עליה משהו נוראי אתמול!" לחש נייט בזעם.
"אני מצטער.." לחש ליאו והביט בסנדרה. סנדרה לא נראתה מודאגת כלל וכלל בזרועותיו של נייט היא ישנה בשלווה וחיוך עדין עלה על פניה כשנייט אמר את שמה. "טוב אני הולך לקחת אותה לאחות, נראה שהיא פרקה את הכתף ויש לה די הרבה כוויות קור וחבורות. היא הייתה כל הלילה ביער…" אמר נייט בשקט והביט בסנדרה במבט מלא אהבה ודאגה. "כדי שתלך." אמר ליאו בפשטות והמשיך ללכת. נייט הביט לאחור וראה רק את גבו של ליאו. 'זאת רק אשמתי…אני זה שגרם לסנדרה את כל הסבל הזה…אסור לי להראות את פני לפנייה עוד לעולם.' חשב ליאו לעצמו והלך במהירות אל הספרייה.