ביבריה~ פרק 14. תודה מיוחדת לשנינוש!
"אז על מה רצית לדבר?" שאל ליאו בשקט והביט בפנייה של סנדרה. סנדרה נעצה מבטה בנעלי הבובה השחורות שלה.
"פ..פאץ' אמר שאתה רוצה להרוג אותי כדי לקבל גוף אנושי…זה נכון?" שאלה סנדרה והרימה את מבטה אל ליאו. הפעם היה זה תורו של ליאו להפנות מבט. שתיקה ארוכה השתררה. דמעות זלגו מעינייה של סנדרה. "ליאו תגיד לי שזה לא נכון! תגיד לי שפאץ' שיקר! תגיד לי שאתה אוהב אותי…" אמרה סנדרה מביטה בליאו בעיניים מלאות דמעות. "אני ממש רוצה לומר לך את כל זה…אבל אני לא יכול…." אמר ליאו והרים את מבטו אל פנייה של סנדרה. השיער של סנדרה היה סתור ועינייה היו מבוהלות עור פניה הפך חיוור ושפתיה רטטו. "סנדרה…" אמר ליאו בקול חרישי. ליאו היה המום מהמבט של סנדרה.
סנדרה קמה באיטיות מהספסל. "אתה…" היא מלמלה.
"אני שונאת אותך! אני רוצה שתיעלם מהחיים שלי! אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים!" צעקה סנדרה.
כל מילה שיצאה מגרונה פילחה את ליבה. דמעות זעם, עצב ופחד זלגו מעינייה. "סנדרה…" ניסה ליאו לומר.
אבל סנדרה הסתכלה עליו במבט קר חסר רחמים. "אני שונאת אותך." אמרה חרשית לפני שנעלמה אל תוך הגן החשוך והאפל. באותו רגע ליאו הבין שלעולם לא יוכל לשכוח את המבט הקר והשונא של סנדרה.
סנדרה רצה ורצה עד שניתקלה בעץ עם כתפה. הכתף שלה פעמה בכאב אך הכאב הזה היה כלום לעומת כאב הלב השבור. גשם החל לרדת וסנדרה רק שכבה על שכבת העלים והאדמה שנרטבה לאט לאט, ובכתה. היא צעקה בכל כוחה. גל לא רצוני של כאב וחרטה מלא את ליבה. "ליאו…" היא מילמלה בין הדמעות. "למה שאלתי אותו?! הייתי כל כך שמחה כשלא ידעתי דבר מזה!" צרחה סנדרה אל השמיים.
"למה…למה?" יבבה סנדרה חרישית. גרונה כאב, היה לה קר אבל היא לא יכלה להתרומם מהאדמה הרטובה. "מה הטעם להמשיך?" שאלה את עצמה. בעוד גשם נוטף על פניה ומתערבב עם דמעותיה.
'למה לא יכלתי לשקר לה?, חשב לעצמו ליאו וחבט בכוח בקיר שבחדרו. אחר כך הוא התקרב לחלון הרטוב ונגע בו. 'אסור היה לי לבוא לכן, אסור היה לי להכיר את סנדרה ולגרום לה לכזה כאב.'
דלת החדר נפתחה ובפתח עמד פאץ'.
תגובות (0)