ביבריה~ פרק 1.

סנדרה עמדה על המעקה במרפסת שלה, בקומה 15 והסתכלה אל השמיים. "אז זהו זה…אני התקבלתי לפנימיית חלומותי ביבריה, הפנימייה הכי יוקרתית בכל אמריקה…" אמרה סנדרה לשמיים.
"המ…אני מתארת לעצמי שכל הילדים שם נורא חכמים, אני מקווה שהם יהיו נחמדים…ובכלל איך אני התקבלתי לשם? הרי אני לא גאונה, ואני לא עשירה.." אמרה לעצמה.
"אבל אני בהחלט יודעת שזה שווה את זה." חייכה לעצמה. דלת המרפסת נפתחה וממנה הגיח ולדימיר הבן של הבעל של סבתא של סבתא שלה. "עופי." אמר בקול נטול הבעה. סנדרה צייתה ונכנסה לתוך הדירה.
'איך שאני שונאת אותו!' חשבה לעצמה. "משהו מפריע לך?" נשמע קול מאחורי סנדרה. סנדרה הסתובבה וכמעט חטפה התקף לב. דמות נער בן 16 עמדה מולה, רוח. "א…אה…." רעדה סנדרה.
"סנדרה? מה את לעזעזל עושה?" שאל איליה הדוד בן 12 שלה.
"א…אני? כ…כלום…פשוט ח..חשבתי שראיתי עכביש…" גמגמה סנדרה. הרוח עדיין עמדה שם ובחנה את סנדרה. "כמה צפוי…" איליה הניד בראשו וחזר לצפייה בטלוויזיה. סנדרה מהרה אל חדרה וסגרה את הדלת מיד אחריה הופיע הרוח והתיישבה על המיטה שלה. "אני חולמת…א…אתה לא א…אמיתי." רעדה סנדרה מפחד. "הי, אין לך ממה לדאוג. אני לא מתכוון לפגוע בך." חייך הנער רוח.
"מ…מ…מבטיח??" שאלה סנדרה.
"נותן לך את המילה שלי, דרך אגב קוראים לי ליאו ולך?" שאל ליאו.
"סנדרה." השיבה לו והרגישה כיצד האוויר שוב ממלא את ראותיה.
"סדרה…איזה שם יפה יש לך, בת כמה את?" שאל ליאו בחיוך משועשע.
"אה…"
"תני לי לנחש…חמש-עשרה?" שאל ליאו.
"כ..כן אבל למה לך לתחקר אותי?! ומה לעזעזל אתה עושה פה, אצלי בבית ואיך זה שרק אני רואה אותך?!" התרגזה סנדרה.
"את מסמיקה, הנוחכות שלי מביכה אותך?" חייך ליאו. סנדרה הזדעזעה.
"מה?! ל..לא! וחוץ מזה אני שואלת את השאלות!" אמרה סנדרה בתקיפות.
"אז אני אענה לך על השאלות רק אל תתרגזי, למרות שאת די חמודה כשאת כועסת." צחק ליאו.
'אוי יופי רוח פלרטטנית נמצאת אצלי בחדר ומנסה להתחיל איתי…עכשיו כבר ראיתי הכל.' חשבה לעצמה סנדרה.