בגלגול הקודם ~ פרק 4

לקחתי את הכדור נגד דיכאון הקבוע שלי, שקיבלתי מהרופא בגיל שש או שבע, כשהבינו שיש לי בעיה, ההורים שלי חשבו שזה בגלל שהם כמעט אך פעם לא בבית אבל אני ידעתי שזה ממש לא קשור, זה היה בגלל שפעם הייתי בן אדם אחר, עדן.
השעה הייתה שלוש וחצי, נכנסתי למיטה ואז אמא שלי הגיעה.
היא באה לתת לי נשיקת לילה טוב, כמו תמיד, פקחתי את העיניים והיא הופתעה שאני ערה, לרוב אני לא מתעוררת מהנשיקות לילה טוב.
״את ערה?״
״תהייתי במסיבה״
״של מי?״
״תומר״
״אהה, הוא חזר נכון.. איך הייתה הפגישה איתו?״
״התגעגעתי אליו״
״יופי מאמי, לילה טוב״ היא אמרה, יצאה וסגרה את הדלת.
׳הגעת?׳ קיבלתי הודעה מתומר.
׳כן׳ עניתי, סגרתי את הטלפון ונרדמתי.
״קוף״ שמעתי במעומעם ופקחתי את עיניי.
ראיתי את עומר מולי, קפצתי מהמיטה במהירות וחיבקתי אותו.
״מה זה כמה פעמים השאירו אותך שבת תגיד לי? כזה ילד בעייתי״ צחקקתי ונתתי לו מרפק בבטן, ״את מכירה אותי, אחותי״ הוא אמר וצחק גם הוא.
״גם אבא פה״ הוא אמר והרים את גבותיו בזלזול. הוא ואבא לא היו בקשר טוב מאז איזה גיל 9 שהם רבו ומאז הם לא הצליחו לחדש את הקשר, עומר חושב שלאבא לא אכפת מאיתנו וכל מה שאכפת לו זה כסף ואבא אומר לו שהוא עובד כל כך הרבה רק כי אכפת לו מאיתנו וככה הם רבים שעות .
ירדתי למטה וחיבקתי את אבא.
״מה זה יום החזרה הביתה הבינלאומי?״ אמרתי והם צחקו.
אבא הגיש לי שתי קופסאות גדולות עטופות בנייר צלופן. הוא תמיד קונה לי מתנות כדי לחפר על הזמן שהוא נמצא בחול.
פתחתי אותם ובאחת היה לפטופ מאק לבן, ובשני היו זוג מגפי ג׳ימי צ׳ו חיבקתי אותו ואמרתי לו תודה , ממש לא היה לי אכפת שאלו כנראה שתי המתנות הכי יקרות שהוא מצא בכל לפלנד, אף פעם לא באמת אהבתי את המתנות שלו, רק חיכיתי שהוא יחזור.
דיברנו על הלימודים ועל תומר ועל רותם מאיה ורוני ועל הטיסה הבאה שלו.
אחר כך אני ועומר הכנו סושי וישבנו לראות סרט שלושתנו.
נהיה כבר מאוחר אז עליתי לחדר ונרדמתי ישר.