בגלגול הקודם ~ פרק 3

ליאור הייתה ילדה בשכבה שלי, היא לא הייתה כל כך חברה שלי, היא ניסתה תמיד להתקרב אלי, אף פעם לא הייתי ילדה חברותית כל כך, הייתי עם החברים שלי וזהו. אני זוכרת שהיא הייתה ילדה די נחמדה, חכמה ומאוד מגושמת, כל הזדמנות שהייתה לה היא הייתה מפילה משהו או שוברת משהו בטעות.
״ליאור?״ פלטתי בלי לחשוב ומיד התחרטתי.
״אנחנו מכירות?״ היא חייכה חיוך מבולבל.
״אממ.. את אממ היית פעם ה.. הבייביסיטר שלי״ אמרתי והתפללתי שהיא לא זוכרת למי היא עשתה בייביסיטר.
״לא, את כנראה מתלבלבלת… אני גרה באילת, ארבע שעות מכאן״ היא אמרה והנידה את ראשה.
״עברתי לכאן לפני כמה שנים, גרתי גם אני באילת״ המשכתי עם השקר שלי.
״אהה וואו! איזה מגניב, לא חשבתי שאני אפגוש בטבריה מישהו שאני מכירה ״ היא אמרה וחייכה.
״זוהר נאורן״ לחצתי את היד שלה.
״ליאור אהרון.. אה בעצם את כבר יודעת״ היא אמרה וצחקה.
״הגעתי לכאן ממש לפני כמה שבועות, אני היועצת החדשה של בית הספר״ היא אמרה בגאווה.
דיברנו קצת ואז חזרתי לכיתה.
נגמר היום.
חזרתי הביתה.
וניל, הכלב שלנו, קפץ עלי איך שנכנסתי וליטפתי אותו בחיבה. ״התגעגעתי אליך תינוק״ אמרתי לו.
אחר כך עליתי למעלה, שכבתי במיטה מכורבלת עם מיני החתולה שלנו והייתי בטלפון.
תמיד היו לי מלא חיות בבית, בגלל שההורים שלי לרוב לא היו בבית, הם הרגישו אשמים וניסו למלא את החלל החסר בחיות מחמד, היו לי ארבעה תוכים, שלושה ארנבים, אוגר אחד, שלושה חתולים, שני כלבים והיה לי לתקופה אפילו קוף. מי שנשארו לי זה רק וניל, הכלב ומיני, החתולה.
קמתי והתחלתי להתארגן למסיבת הפתעה לתומר.
לבשתי שמלת סטרפלס צמודה ושחורה ונעלי עקב שחורות, סידרתי את השיער, קצת איפור ויצאתי.
מאיה חיכתה לי בחוץ עם רותם ורוני במכונית שלה.
״הוד מעלתך אנחנו שמחות שיכולת להצטרף אלינו״ רותם אמרה והם צחקו.
״סורי לא שמתי לב לשעה״ אמרתי
״לא נורא העיקר שאת נראת יפה״ מאיה קרצה לי.
הגענו לבית של תומר כעבור עשר דקות בערך.
״שלוםםם״ רוני צרחה ואנשים התחילו לנעוץ בנו מבטים, כמה התקדמו לחבק אותנו. חיבקתי כמה אנשים ואז יצאתי החוצה לנשום קצת אוויר. כמו שאמרתי קודם, אני לא בן אדם של הרבה מסיבות
וחברה וכל זה, לא הייתי כזאת כעדן ואני לא כזאת כזוהר.
הורדתי את העקבים שכאבו לי כבר התיישבתי על שפת הבריכה וטבלתי את רגליי במים.
״מה יפה כמוך עושה כאן לבד?״ מאור שאל והתיישב לידי בצחקוק.
״חחח סתום״ החזרתי לו.
״מה אתה עושה פה בכלל? איך אתה מכיר את תומר ? הגעת לבית ספר אחרי שהוא נסע״ הסתקרנתי
״לא מכיר… רועי אמר לי לבוא ושיהיה כיף״ הוא אמר וחייך את החיוך הממכר שלו.
״אתה יודע ש…״ התחלתי להגיד ונעצרתי כי ניהיה פתאום חושך, לקח לי חצי שנייה להבין שמישהו מכסה לי העיניים.
הורדתי את הידיים והסתובבתי לראות מי זה.
זה היה תומר, זינקתי מהמקום וקפצתי עליו בחיבוק, הוא הרים אותי וכרכתי את רגליי מסביבו. הוא צחקק ונישקתי אותו.
באותו הרגע שחכתי מהכל, כל הדאגות והכעסים והפחדים, זכרתי רק כמה התגעגעתי אליו.
״התגעגעתי אליך כל כך״ לחשתי לשפתיים שלו
״אני יותר״ הוא אמר והמשיך לנשק אותי.
כשהתנתקנו, הסתכלתי לרגע מסביבי וקלטתי את כל מי שהיה במסיבה מסתכל עלינו ומחייך. הסמקתי נורא והתרחקתי קצת מתומר. שנאתי תשומת לב.
״כל כך יפה כשהיא מובכת״ הוא אמר ושוב הסמקתי במבוכה.
״סתם סתם, בואי הנה זוזקי״ הוא אמר ומשך אותי לעוד חיבוק, חיכיתי בחיבוק עד שראיתי שרוב הקהל שהיה סביבנו התפזר, הרגשתי בידיים של תומר מוגנת.
נכנסנו לבית ורקדנו מלא. ממש נהנתי. אחרי שעתיים בערך כבר התעייפתי והרגשתי קצת חנוקה בתוך כל השיכורים. אני לא שותה, תמיד רוני רותם ומאיה צוחקות עלי אבל כשהייתי עדן היה לי מקרה די גרוע עם שיכורים ככה שזה מפחיד אותי, וחוץ מזה אני שונאת להיות לא בשליטה, כשאתה שיכור אתה בשליטת האלכוהול.
״תומי אני הולכת הביתה, נתראה מחר״ צעקתי לו כי לא שמעו בגלל כל המוזיקה.
״הולכת?? למה? לא נהנת?״ הוא צעק ומשך אותי לרקוד איתו.
״כן ברור שנהנת אבל אני עייפה ויש לי מחר משהו שאני צריכה לקום מוקדם אז אני מעדיפה ללכת לישון״ צעקתי לו שוב.
״טוב טוב, חכי דקה אני ישים מעיל וילווה אותך״ הוא אמר.
״לא, לא צריך תומר אני יסתדר, אתה גם ככה שיכור נורא, עדיף שאני יילך לבד״ אמרתי לו וזה באמת מה שהעדפתי.
״את לא הולכת לבד זוהר, אם זה מפריע לך שאני שיכור אז חצי דקה אני מוצא מישהו לא שיכור שילווה אותך״ הוא אמר.
״נו תומר באמת שלא…״ התחלתי להגיד אבל הוא כבר נעלם. לא היה קורה לי כלום, אני גרה בעיר הזו כבר שבע עשרה שנים ועדיין לא קרה לי כלום כשהלכתי לבד ברחוב, אבל תומר תמיד היה עקשן בקשר לדברים כאלה.
״היי אתה״ הוא פנה אל מאור שישב על הבר ושתה כוס מים.
״אני?״ מאור שאל מבולבל.
״כן, אתה שביעיסט או שמיניסט?״ הוא המשיך .
״שביעיסט״ מאור ענה
״אוקי, שתית משהו?״ תומר חקר.
״מים נחשב?״ מאור ענה עדיין בבלבול קל שהוא מדבר עם תומר, הם בכלל לא מכירים.
״יופי, יש מצב אתה עושה לי טובה?״ תומר שאל.
״אוקיי..״ מאור ענה.
״תשים לב שזוהר מגיעה הביתה?״ תומר שאל בחיוך עקום והצביע עלי.
״אממ… אוקיי״ מאור ענה וקרץ אלי.
״סבבה אחי תודה, זוכר לך את זה״ הוא אמר ונתן לו כיף.
״קצת שרוט החבר שלך״ מאור אמר בדרך לבית שלי.
״אתה לא באמת צריך ללוות אותי״ אמרתי בחיוך מתנצל.
״ברור שכן, לפי מה שהבנתי עדיף בבית ספר שלנו שתומר יאהב אותך מאשר ישנא אותך לא?״ הוא שאל וצחק וצחקתי גם אני.
״הוא סתם עושה את עצמו הוא לא כזה מפחיד ברגיל״ אמרתי וצחקקתי.
״כן הא?״ הוא אמר ושוב צחקנו.
״סתם, אני מבין אותו.. גם אני הייתי מעדיף שלא תלכי לבד״ הוא אמר וקרץ אלי.
הגענו לבית שלי, הודיתי לו ונפרדנו.
נכנסתי לבית ועליתי למעלה.
התקלחתי ולבשתי פיג׳מה.