בגידה 5
באמת שאני לא מבין אותך… אמר לו תוך כדי יציאתם החוצה מהבניין. ניסיתי, ולא הבנתי.
הם ירדו במדרגות הכניסה אל המדרכה. הוא הצליח להבחין בגבר שנשען על מכונית בעיקול הרחוב. ליד ספסל קרוב ישב קבצן בו לא הבחין מעולם וחיטט בפח. יכול להיות שהאיש ליד הרכב מסתכל עליו? אני מתחיל להשתגע, אמר לעצמו, ונפנה לעקוב אחר חברו.
רק הסתובב, וקול נפץ החריד אותו וגרם לו לקפוץ בבהלה. חברו הביט בו וצחק, למראה שקית שוקו מנופחת אותה פיצץ ילד כמעשה קונדס.
מה עובר עליך, בן אדם?
אני לא יודע… קצת לחוץ.
אתה באמת מגזים. אל תקח הכל ללב. גם שמה… אתה לא מכיר את המנהלים האלו? כל דבר הכי קטן מקפיץ להם את הפיוז ומשנה להם את כל שוק המניות. אבל מכאן ועד קריסה – הדרך ארוכה. מה חשבת? אני ואתה עוד מכירים ממתי…? מהלימודים יחד… באוניברסיטה
מהתיכון…
למדנו ביחד בתיכון?
לא באותה כיתה, השיב, כמו מתנצל על כי שמו לב אליו מתי שהוא. הקבצן הסיר את מבטו ממנו כאשר ניסה להביט בו, כמו מסתיר משהו.
ואללה, לא ידעתי. טוב, זה רק מחזק את טענתי, וכמו שאמרתי למנכ"ל הדביל הזה – אני ערב לך. עכשיו תגיד לי – למה לעזאזל רדפת אחרי מיה?
ככה קוראים לה? מיה? אתה מכיר אותה?
נו, היא עובדת בחברה, כבר… חדשה… מזכירה באגף פיתוח התוכנה. מה לך ולה?
היא זו שהייתה איתי באותו לילה בכנס, ואני בטוח שהיא או מישהו אחר נמצאים מאחורי כל הבלגן הזה. השיב משולהב. אתה זוכר שחיפשתי איזו בחורה בבוקר? שאלתי גם אותך עליה. אף אחד לא ראה אותה. נעלמה.
חיפשת אותה? צחק. לפי איך שתיארת אותה, בחיים לא הייתי חושב שדברת עליה.
לאן היא נעלמה? ואתה יודע שאני לא זוכר את כל מה שקרה באותו לילה איתה? אני זוכר שהגענו למיטה, וזהו.
כמה שתית לפני? אתה זוכר? שתית?
הוא לא ענה. הוא זכר ששתה לבד על הבר… מה יש לקבצן הזה ביד? חשב. הוא לא זכר שהיה פה אי פעם קבצן… למה שמישהו ייתן לקבצן לשהות בחזית הבניין!?
בטח היית שיכור כהוגן… אתה לא זוכר אם שכבת איתה?
הם נעצרו תחת עץ שנתן להם מעט מחסה מהשמש הקופחת. הוא הביט לאחור, לראות אם מישהו מביט בו. הייתה לו תחושה שכן.
תקשיב… אמרת שאשתך תבוא לאסוף אותך, כן? אתה תסתדר…?
כן. היא אמורה לבוא עם הרכב עוד מעט. תודה.
על לא דבר. רק תנסה לא לרדוף אחרי מישהי בזמן שאני לא פה, הוסיף בחיוך.
הוא לא הגיב למשפט האחרון, ושלח מבט אל עבר עיקול הרחוב, שם חנו מספר רכבים בצל העצים.
שניהם היו שותפים לרעיון, לפטנט שעליו התבססה כל החברה, ושניהם היו אלו שנדדו יחד במדבר הכלכלי בחיפוש אחר המשקיעים הראשונים. יחד הקימו, יחד חתמו, יחד גילו כי רומו, ויחד הבינו שאיבדו את כוח הפטנט למשקיעים ממולחים בעלי הון. עכשיו היו שניהם כמו עבדים, כבולים לכוח השררה של מעסיקיהם. היו להם הרבה מניות, אבל לא בעלות. כמו ציפור עם כנפיים, מבלי יכולת לעוף.
משהו לכד את עינו בפינת הרחוב. הוא התקדם לאט קדימה, מנסה להיטיב לראות שמא דמיונו מתעתע בו. הבזק של אור יצא מחזית שמשת הרכב, והוא החל לרוץ במהירות לכיוון הרכב החונה בפינה. קול צופר רועם וידו המהירה של קבצן שמשכה אותו לאחור הצילו אותו ברגע האחרון ממש מפגיעה קטלנית של משאית שדהרה ברחוב. הוא נפל לאחור, וקם, מנסה לחצות שוב במהירות את הכביש, וראה את הרכב בפינה נוסע במהירות לאחור, ונעלם בסיבוב בחריקת בלמים.
הוא עמד במרכז הכביש, עצבני וכועס, ידו רועדת מהתרגשות וממששת את כל גופו כאילו בודקת שהכל במקום, ולא איבד כלום ולא שבר כלום. אבל לא הכל במקום. איפה הפלאפון עכשיו!?
קולות כחכוח גרון ויד קבצן מושטת המגישה את המכשיר המדיה האבוד הניחו את דעתו. הוא קד קידה ללא מילים, ולקח את הפלאפון בשקט, ורץ מהמקום בסערה, מחייג לחברו.
עוקבים אחרי!!! אני אומר לך, מתנשם. משהו כאן לא מסתדר. עוקבים אחרי…
אוקיי, בסדר… כן. לא, לא רשמתי מס' רכב. הוא ברח לפי שהספקתי.
הלו? הלו?
הוא ניסה לחייג שוב – שיחה ממתינה. הלך באי שקט מצד לצד – ושוב הוא ממתין והשיחה ממתינה. לבסוף נעצר רכב מוכר לידו.
תכנס? שאלה אשתו בפותחה את חלון הרכב.
הוא הקיף את הרכב סביב ונכנס פנימה, סוגר את הדלת על הסערה שברוחו, ומצטרף לשקט בנסיעה סביב אשתו. גם הפלאפון על שקט, כמו אשתו.
כמה דקות לפני כן, ושני רחובות משם, הלך חברו ושוחח בטלפון –
אומרים שלום קודם… מה קרה? עוקבים אחריך?
תרגע…
רשמת מס' רכב?
הוא התקרב לרכבו, וסימן לאישה שעמדה לידו להצטרף אליו. כאשר התקרבה, ניתק את השיחה.
הוא נכנס לרכב, וחייג שוב. פותח את הדלת לאישה שבחוץ.
הלו? כן, זה אני.
מיה נכנסה לרכב והתיישבה לידו.
לא, הכל בסדר… ענה וסימן למיה שתהיה בשקט בזמן שחגרה את עצמה.
רק שתדעי שהוא מתחיל לשים לב… אז תזהרי. טוב, מי אני שאלמד אותך… את יודעת הכי טוב. ניתק והביט מופתע וכועס למיה שלידו.
שכבת איתו!?
זה היה לפני שהכרתי אותך… ענתה ונישקה אותו בלהט על שפתיו, וכל הזעם שבו והקנאה שצפה נותבה לנחל שופע של תשוקה והתאוות למגעה.
תגובות (1)
אהבתי את סיגנון הכתיבה שלך.
אני לא קראתי אף פעם את אחד הסיפורים שלך אך עכשיו אני מתחרטת.