בגידה 3

לצלצול הטלפון לא ענה גם הפעם. צלצל וצלצל עד שגסס ונדם.
הוא ידע שמחפשים אותו. הוא לא היה צריך את הרעש המעצבן שיזכיר לו זאת. הוא היה רגיל לכך שמחפשים אותו, והיה מיומן עוד יותר בשיטות ההתחמקות.
ענית!? שמע את קולה של אשתו מהמטבח, ולא ענה אף לה.
היא נכנסה לחדר רק כדי לראות אותו מתלבש כדי לצאת.
חשבתי שנאכל הערב ביחד
יותר מאוחר…
תרצה לאכול בחוץ?
לא. בבית. אני רק צריך קצת אוויר, לצאת ולחשוב קצת.
רק חזרת
הוא נישק את אשתו על לחיה, ויצא. קר.
בחוץ המטירה הממטרה מים על הדשא של השכנים.
ירוק יותר.
סימן שלום לשכן שלא ראה, ונתן לסילוני טיפות המים לרענן אותו, ולריח הדשא הרטוב לעורר אותו.
לאט לאט נרגע.
פניה ומגעה של אותה אישה, שלא ידע אפילו את שמה, עלו מולו. הוא ננער ממנה, מבין כי הוא מסכן בכך את ביתו, את מערכת היחסים שלו עם אשתו, את שמו הטוב, את מקומו בחברה.
מוטב כך, חשב.
אשתו נאבקה בתריסים המיושנים של חלון ביתם, וקולות הטלפון המצלצל נאבקו גם הם לצאת בין חרכי התריס החלוד.
הרעש היה בלתי נסבל, חורק וצורמני ומעכיר את שלוות נפשו.
כבר מזמן היה צריך להחליף את התריס, או להחליף את קול הצלצול בטלפון, או אולי שמישהו לעזאזל יענה לטלפון.
אבל אין.
ורק קול צורם שמלווה אותו, ותחושה שמשהו לא מסתדר לו.
הצלצול נדם, וכך גם ניסיונות אשתו לפתוח את החלון. ושוב חזרה השלווה לרגע.
רק רעש ממטרה, וריח של דשא רטוב…
וכלב השכנים שמשתין על פינת ביתו.
ושוב צלצול נובח, ואפילו הכלב נבהל, ונבח לעומתו נביחה בעודו נסוג לאחור.
הוא פזל בשקט לחלון.
הוא ספר את השניות, עוקב במבטו בשקט לאורך ביתו, מודד את צעדי אשתו מעבר לקיר. רק הניח את עיניו על דלת ביתו, וזו נפתחה כבאחת, מקבלת את אשתו המיוסרת, מסתערת עם הטלפון בידה.
היא הטיחה אליו את המכשיר, והוא הביט בו ובה כלא מבין.
מה הטעם בכך? ואם אענה יבואו על מבוקשם?
היא הביטה בו בשנייה אחת ארוכה של שקט, ואז ויתרה וענתה לטלפון בעצמה.
צעקות ולחץ מהצד השני.
כן, כן, הוא רק חזר עכשיו, ואני לא הייתי בבית.
זה בשבילך – הטיחה בו, והלכה, מנצחת, טורקת את הדלת על שלוות ביתה.
הוא אחז את הטלפון בידו, שומע את בליל הקולות מצד השני…
נשימה עמוקה – ושוב צלל אל תוך הכאוס והבלגן.
כן, אני פה…
מסתבר שניסו להשיג אותו – לא חדש. וכולו מלא בטחון מופרז ושליטה במצב, מהנהן כמבין, כיודע הכל מראש וצופה כל תהפוכה
"הם השיגו הכל! נשמע קול זועק מהצד השני. הכל כבר ברשת. מישהו נתן להם הכל. לא נשאר לנו כלום!
ניסו להשיג אותך כבר מאתמול. מישהו הדליף הכל.
איפה היית?
יש כבר רכב בדרך אליך!
הוא צריך להיות כבר אצלך.
אתה איתי?"
ומאיפה כל זה בא עכשיו? חשב לעצמו.
הכל? שאל לא מבין, מופתע ולא מצפה, חסר שליטה, וכולו נהפך.
הכל!!! נענה בפסיקה.
הוא ניתק.
עכשיו הייתה דממה. ורק קול ממטרה, וכלב שנובח מול חתול מסמר שערות.

אל תוך הרחוב פנה ימינה בשקט רכב שחור. הוא החל להאט ונצמד לשפת המדרכה.
דלת ביתו נפתחה, ואשתו יצאה.
אתה נכנס?
הוא הביט אליה, והביט אל הרכב שנעצר ליד שפת המדרכה עליה עמד.
הוא נכנס.
והרכב נסע.
ושוב אשתו הביטה בו מתרחק ולא מבינה.