בגידה 2
ושוב בוקר. ואולי אפילו מאוחר.
השמש הציצה ושלחה קרניים חמות לקצות כפותיו היחפות. הוא שלח יד מלטפת אליה, וליטף את הכר, רך, אך לא כעורה. נבהל והזדקף במהירות במיטה.
כאב הראש… הוא זכר חלק ממה שקרה.
הוא זכר את התשוקה והלהט, את הירידה המהירה במדרגות מהגג תוך כדי גיפוף, ואת זה שכמעט ונפל.
הוא זכר את ההמתנה למעלית, בעודה מלטפת את חזהו בשקט, ידה יורדת מטה והמעלית עולה מעלה, מבלי שאף אחד מהעוברים ושבים במלון ישים לב.
הוא זכר את הרגע בו יצאו שתי הנשים מהמעלית, ואת זה שנותרו לבד והתנשקו בלהט עד שירדו לקומה השלישית בה שהה.
את ההליכה המגושמת במסדרון, בעודם מתלטפים בעדינות.
את ההצמדות לדלת, מגע ידיה.
את פתיחת הידית, ואת נשיקת שפתיה.
ואיפה היא עכשיו?
בגדיו עדיין היו זרוקים בדרך למיטה, על שטיח המלון, ובגדיה שלה אינם.
על השידה אין פתק, ורק שעון שמראה את השעה.
מאד מאוחר.
הוא קם במהירות, מנסה להספיק לארוחת הבוקר, אולי יראה אותה שם.
נער המלון רק השיב בראשו לשלילה. הוא לא ראה אותה.
חדר האוכל כבר היה סגור, והמצגת הראשונה כבר כמעט ונגמרה. הוא ניגש במהירות לאולם ההרצאות, והתיישב מאחור. סורק את היושבים, מחפש אותה.
מחיאות הכפיים באולם הבהילו אותו, והוא הזדקף במקומו כבאחת כשראה אותה יורדת מהבימה. התרומם ומחא כפיים, וגילה במהירות שהוא היה היחיד שעמד.
זו היא באמת?
הוא ניגש להביט מקרוב, גבה אליו. מוקפת בעוד אנשים שלוחצים לה ידיים ומחמיאים לה על דבריה, הופעתה.
הוא טפח לה בעדינות על כתפה.
לא אמרת לי את שמך…
סליחה? הסתובבה אליו ומבטו הובך.
זו לא היא. להיכן נעלמה?
הוא מלמל מחמאה מבולבלת על המצגת שלא ראה.
והיא הביטה בו מסוקרנת.
אתה לא…?
כן, זה הוא… הסכים אחד מעמיתיה והושיט את ידו ללחיצה.
נעים מאד.
במהירות נעשתה היכרות. מסתבר ששניהם הכוכבים העולים בחברה. ההבטחה החדשה. דור ההמשך. והוא – הדמות למופת עבורם, מודל החיקוי, המנטור, דמות האב שמעולם לא הייתה, ההשראה…
הכל קשקוש…
את הצהריים ואחר הצהריים העביר בישיבה בלובי.
אף אחד ממכריו לא ראה אותה ולא הכיר אותה. כמו שהופיעה אל חייו כך נעלמה. ולא נשאר אלא טעם מתוק ומר וחמוץ וממכר כבאחת.
שוב היה לבד…
תגובות (0)