אל תלך

היא הלכה ברחוב ,הכול חשוך, שעת לילה מאוחרת , הירח העיר את אורו .
רוב אורות הבתים היו מכובים .
בראשה התנגן שיר שאהבה .
היא הלכה לה, לא מפחדת מאף אחד, כאילו ידעה מאליו שהכול יהיה בסדר,
היא הלכה בהמשך הרחוב, ולפניה דמות של אדם הנשען על קיר אור מנורה היה דלוק עליו ,ולכן יכלה לראות איך ניראה, ככול שהיתקרבה אליו ראתה טוב יותר .
שיערו השחור הבריק, על גופו היה גינ'ס ארוך, ובהיר, חולצה קצרה ,וככול שהתקרבה אליו וניסתה לראות את פניו, היא ראתה שעינו כחולות ,ובוהקות ,ופניו עדינות .
מבטה שיהיה מופנה רק אליו נפגש במבטו, הוא התססכל עליה וחייך, פשוט חייך.
היא הסתכלה על חיוכו שכבש אותה בין רגע, היא חייכה לו בחזרה.
והמשיכה עד שהגיעה לביתה , חשבה עליו כול הלילה שנתה נדדה.
שקט מסביב, היא יצאה לחלון ,ישבה על משקופיי חלונה, הוציאה סיגריה והסתכלה ברחוב.
הכול היה חשוך, היא התפללה שתראה אותו עוד פעם, אבל היא לא ציפתה שתראה אותו כול כך מהר…. היא ישבה שם שעה, עד שבעייניה הופיעה אותו דמות אדם שהיה אז……
הוא הלך לו לאט, והביט בחלונות הרבים עד שראה את חלונה ,היא חייכה אליו ,הוא חייך בחזרה ,וישב בספסל מתחת לביתה.
ומשך שעה שלמה הם הסתכלו אח על השני, מבלי לומר מילה, רק היא והוא והשקט האפל שהפחיד אותה.
הוא קם ,ואז היא אמרה בקול חזק מספיק כדאי שישמע …
"אל תלך "
הוא הסתכל עליה, חייך, ועשה לה סימן עם היד "בואי".
היא ירדה במדרגות בשקט, לא אמרה מילה.
כשהיא הייתה למטה כבר ראתה אותו, יושב ומחייך אליה.
היא התקרבה אליו ,הוא קם והתקרב גם כן ,הם עצרו בדיק 5 סנטימטרים מרחק אחד מהשני.
"נעים מאוד קוראים לי גולן" אמר והושיט את ידו ללחוץ את ידה.
"נעים מאוד " עצרה וחייכה "אחינועם".
"שם יפה " חייך והם לחצו ידיים .
היא לא הכירה אותו ,אבל משום מה נידמה היה לה שראתה אותו בעבר המון פעמים לפניי כן.
ידייהם נשארו אחד בין השני הוא לא עזב היא לא עזבה ככה במשך 20 דקות ……….

המשך יבואאאאאאא……………