אתה משוגע? פרק 1 :טום (לא ממשיך אם לא תרשמו בתגובות להמשיך ומה לשפר ועוד..)
תמיד כולם קוראים לי משוגע וזה לא כי רצחתי את טום. אני אסביר הכל התחיל לפני שנתיים. זה היה יום באמת רגיל שום דבר מיוחד. חוץ מהעובדה שזה היום הראשון שלי בתיכון. היה בסדר הכרתי את טום. היינו החברים הכי טובים. יום אחד שהוא בא אליי הלכתי למטבח לארגן לנו משהו לאכול. כאשר חזרתי הוא לא היה בחדר. "נוו טום זה לא מצחיק'.' תמיד שאני עצבני אני מביט מהחלון בכדי להירגע. אבל שהבטתי בחלון ראיתי בן אדם עם מסיכה מחזיק את טום מהשיער ורץ איתו לכיוון היער. רצתי לכספת של אבא מאחורי התמונה בסלון. עשיתי את הקוד 28498 היא נפתחה. הוצאתי את האקדח ורצתי אחריהם. רצתי בכל הכוח הם נכנסו ליער ואני אחריהם המשכתי לרוץ שמעתי יריה.
אם אתם רוצים שאני ימשיך את הסיפור תכתבו בתגובות אם יהיו מעל ל 7 תגובות אני ממשיך את הפרק ובכל עונה יהיה 9 פרקים לפעמים כפולים לפעמים ארוכים או קצרים אני לא אמשיך את הסיפור ואת הפרק אם לא יהיה פה מעל 7 תגובות
תגובות (2)
אז נעם (או נועם? אני לא בטוחה.)
האמת אחרי שקראתי את הקטע התלבטתי מאוד האם להגיב (גם לא הייתי באתר זמן רב), אבל אני מקווה שהביקורת שאעביר עליך כאן תתרום לך ולכתיבתך באופן כללי ושלא תפגע מהדברים, במיוחד כי הם בהחלט לצורך ביקורת ולא להעליב.
אז במה להתחיל… אני מניחה שראשית עליי להגיד כי הפיסוק מאוד מפריע לי. קשה לקרוא את הקטע בצורה שהוא כתוב. לא מחולק, ללא סימני פיסוק, מרגיש כמו משפט אחד ארוך ללא סוף. באופן כללי בכתיבה אני אמליץ לך להשתמש ביותר סימני פיסוק (במקומות המתאימים כמובן) ולהפריד פסקות, נושא מסוים שירכיב פסקה בת כמה משפטים שמופרדים באמצעות נקודות או פסיקים יתרמו מאוד לאופן בו הסיפור גולש ויהיה קל יותר לנווט בו. (גם לעבוד על שגיאות כתיב יהיה נחמד :) – אמשיך ולא ימשיך ).
דבר שני, הקטע הזה היה בקלות יכול להיות יותר ארוך, יותר מותח, יותר מעניין ובנוסף גם לתת זמן להיכרות עם הדמויות ולהתחבר אליהם. תדמיין שאתה קורא את הקטע מבלי להיות זה שהגה את הרעיון, איך הקוראים רואים את זה, כי כרגע השאלות שעולות לי בראש הן -מי זה טום (חוץ מהעובדה שהוא החבר הכי טוב של הדמות הראשית)? איך הם נהיו חברים? האם הם חברים טובים? למה אמור להיות לי אכפת מטום (או מהדמות הראשית)? מעט אקספוזיציה יכולה לתרום רבות ולקשור יותר חזק לסיפור, ועם ברצונך לקפוץ ישירות לאקשן עדיין ניתן לעשות אקספוזיציה הולמת דרך הדרך שבה אתה מספר את העלילה.
וחוץ מזה, התיאורים. תתאר מה קורה שם, מה הדמות הראשית מרגישה, מה היא רואה, לא צריך הרבה תיאורים להעצים את החוויה של הקריאה. נגיד במקום פשוט להגיד "רצתי לכספת של אבא מאחורי התמונה בסלון", אפשר היה להוסיף- "רצתי במהירות בעודי מנווט ונזהר שלא למעוד מרהיטי הסלון, הכספת של אבא הייתה מאחורי תמונה גדולה על הקיר וידעתי שהאקדח שלו ימצא שם." זה מוסיף פן נוסף לדמות,נוטן אור נוסף, שהדמות ממהרת, לחוצה וכדומה. דברים קטנים שלא עוצרים את האקשן אבל מוסיפים רובד נוסף.
אני לא יכולה להגיד שאני האדם הכי מומחה בעיניין אבל אני אוהבת לקרוא ולכתוב ובאופן אישי הטיפים הללו עזרו לי ואני מקווה שלא תמצא בהם נטל.
דבר נוסף, לפי איך שאני רואה את המצב באתר כעת, מרבית היצירות לא מקבלות תגובות רבות או תגובות בכלל. (אני עוד נזכרת בזמנים הטובים בהם האתר היה חי) ובכל זאת אני מקווה שתמשיך את הסיפור.
שיהיה לך לילה (או יום,תלוי מתי זה יקרא) נעים.
היי תודה רבה על הביקורת הבונה כמובן אקח לצומת לבי את הדברים שנאמרו. הסיבה שבגללה לא עשיתי היכרות עם הדמיות היא חלק מהעניין. רציתי לעורר סקרנות מתח לא ידעתי אם להמשיך אז לא נכנסתי לעומק הסיפור. תגובות כמו התגובות שלך נותנים לי את המוטיבציה להמשיך ולשפר תודה רבה!!