אתה מאמין בגורל? ~ פרק ב'

התעוררתי ולא הבנתי איפה אני, ואז נזכרתי אני הרי בדירה החדשה…
המשכתי לשכב ולא רציתי ללכת לבית הספר, לכן שלחתי הודעה לרייצ'ל לשאול אם יש לנו היום מבחן במשהו, הרי זה סוף השנה והלחץ עצום! רייצ'ל מיד החזירה לי הודעה ובה היה כתוב: 'יש לנו היום מפמ"ר המתמטיקה…' לשמע או יותר נכות לקריאת מילים אלו זינקתי מהמיטה ורצתי לאמבטיה, להתארגן.
ציחצחתי שיניים והתלבשתי. לבשתי חולצה סגולה עם סמל וג'ינס כחול עם שריטות קטנות בצדדים.
אחרי זה רצתי להסתרק, אספתי את השיער בקליפס והייתי מרוצה. העפתי מבט אל השעון שבדרך קסם הופיע על הקיר, השעה הייתה שבע ורבע. הבנתי שיש לי עוד זמן לכן הרתחתי לעצמי מים בשביל קפה הבוקר שלי שמחולל בי פלאים. בזמן שהקומקום שרק אני שיננתי את החומר באלגברה. כשהמים ביעבעו והקומקום צילצל בעדינות הנחתי את המחברת על השולחן וניגשתי למלאכת הכנת הקפה שלי, לקחתי כוס גדולה ושמתי בתוכה חצי כפית קפה גרוס ו3 כפיות סוכר מזגתי את המים שהעלו אדים ושמתי חלב.
שתיתי את הקפה שלי בהנאה גלוייה. לאחר שסיימתי לשתות את כוס הקפה שלי הרמתי את תיק בית הספר שלי והוצאתי מתוכו את הפלאפון עם האוזניות שלי. תליתי את התיק על כתפי הימנית, תקעתי את האוזניות באוזניי ויצאתי מהדירה. הדלקתי שיר אופטימי "Never be alone" ונכנסתי אל המעלית.
הכפתור של קומת הקרקע היה תקוע לכן הייתי צריכה להתאמץ קצת כדי ללחוץ עליו. המעלית ירדה ואני סידרתי את שערי מול המראה הגדולה.
כשהמעלית הגיעה לקומת הקרקע כבר זמזמתי את המנגינה של השיר ויצאתי בשימחה אל הרחוב. כמעט דילגתי אל התחנהת האוטובוס שלי.
התקרבתי עוד ועוד לתחנה ואז הבחנתי באליזבת' (אבל מכיוון שיש לנו שתי אליזבת' קראתי לה ליזי.).
נופפתי אל ליזי והיא קמה לחבק אותי. "ויקי למה את באה מהכיוון הזה?" שאלה אותי ליזי והצביע לכיוון ממנו באתי. "למקרה ששכחת, אתמול עברתי דירה." אמרתי ויצא לי קול הרבה יותר ציני ממה שהתכוונתי שהוא יצא. אך ליזי לא הבחינה בכך וגם עם כן היא לא הראתה סימן לכך. "וואי, נכון…שכחתי אז איך הדירה החדשה?" שאלה ליזי בקלילות. הוצאתי לשון (מחווה של סלידה). ליזי צחקקה.
"אה! כמעט שכחתי לספר לך, מרשים לי לנסוע לספרד!" כמעט צרחתי מרוב אושר.
"ווהו! גם לי מרשים!" צחקה ליזי. ואז הגיעה ורוניקה. שנאתי את ורוניקה, היא הייתה נחמדה מדי, אהובה מדי, מושלמת מדי וזה היה מחשיד בעיניי. "שלום." המרה ורוניקה במבטא צרפתי עדין וחייכה את החיוך הקורן והמושלם שלה. "היי." החזרתי לה בנימוס וחייכתי, אך בתוך תוכי דמיינתי כיצד אני סוטרת לה.
"היי ורה! בואי שבי, מה זה הדבר הזה שתלוי לך על הצוואר? הוא מקסים!" אמרה ליזי.