אתה הוא הראשון..(3)

אני פוקחת את עיניי כשאתה נושא אותי בשתי ידיים הולך זקוף עם מבט קדימה,
אני מנסה להתרומם קצת ורואה נוף מסביבי, ברגע הזה אני מבינה שהנוף הזה מאוד רחוק מהבית ,מאוד רחוק.
אנחנו בצפון זה ברור, השעה בערך ארבע לפנות בוקר ,המזג אוויר בחוץ מטריף, אני בלבוש הקצר שלי מרגישה את האוויר הנעים הזה מכה בי בכזאת עדינות בכזאת התחשבות, שלא יהיה קר שלא אסבול מימנו, והוא מלטף הוא נעים.
אני עוברת לתחושה טובה בלב פתאום ,משהו באיזור הזה הירוק מסביב הכל כל כך גבוה כאילו אנחנו על הר כלשהו, האורות הקטנים שנמצאים אי שם הרחק למטה, המגע של הידיים הגדולות והחמות שלך עליי, נושא אותי על החזה הכמעט אורתופדי שלך, שמשחרר מימנו ריח כה נעים לי, הריח השולט שלך, לא אכפת לי מכלום עכשיו, אני מרשה לעצמי עכשיו להשתחרר ולהתמסר לרגע ולמה שהולך לקרות עוד מעט שאין לי מושג מזה, אף אחד לא אוהב ללכת אל הלא נודע, אתה לא יודע מה מצפה לך, מה יקרה, איך זה ייגמר, זה משגע אותנו בני אדם לצעוד לכיוון שלא ברור לנו מה יקרה בו, שאנן לנו שליטה עליו, על הסיטואציה, אוי וכמה שאני אוהבת לשלוט בסיטואציה, כמו הרבה בנות כמובן.
אני נצמדת לחזה שלך, עוצמת את עיניי, אין בי פחד כלל, אני לא אוהבת לפחד, ואני מסכימה לעצמי להירגע ולהיות בשליטת בן אדם שאין לי מושג מי הוא מלבד שמו ועיסוקי הסמים שלו ביום יום.
עמודי תאורה קטנים עומדים מצידי שביל שבנוי עם מדרגות עליו, עששיות קטנות מונחות על הדשא הקצר שנראה כי מטופל היטב, הכול נראה כמו סרט ישן, אני מרגישה שאנחנו עולים יותר למעלה אני מסובבת את ראשי לכיוון ההליכה שלו ורואה את מה שהעלתי בדעתי, צימר.
בית יפהפה שבנוי כל כך מהמם, כולו מאבנים ישנות עם גג אדום ורעפים עליו מעץ, האווירה פשוט מדהימה ואני מרגישה את נוכחות הלחות על פניי, את חום גופך שמורגש כארבעים מעלות ,הגענו לדלת הוא הניח אותי בעדינות על הרצפה כשהעקבים שלי מקרקשים על רצפת הפרקט שבנויה לכבוד הדלת הגדולה והלבנה, אני מסתכלת מסביבי ונגלית לגן עדן, אני מציצה מבעד לקיר האבנים שמשיק לדלת הכניסה, בריכה ענקית בנויה עם מים כל כך צלולים ומזמינים אליה, מחכה שרק יכנסו אליה, בצדדי הבריכה נמצאים מיטות ארוכות מבד שנראות רכות כמשי, ערסלים מעוטרים מקש עם כריות פוך עליהן ,ספות ארוכות ויפות המשלימות את כל האווירה הקסומה הזאת יחד עם התאורה של הבריכה.
הוא פותח את הדלת ואנחנו נכנסים, הבית כאילו חיכה לנו, האורות דולקים, חמימות עוטפת אותי ,שטיחים לבנים ואפורים מונחים על הפרקט המצוחצח, פתאום הוא מרים אותי לוקח אותי לסלון ומוריד אותי על הספה הכל כך נוחה בזהירות, ספה שבא לי לישון בה כל חיי, הוא מתכופף ומתחיל להוריד את העקבים הקטנים שלי ,אני מסתכלת מסביבי, לעיניי בית מהמם שבא לי פשוט לגור בו ,סלון ענק עם ספות שמתאימות למימדיו בצבע לבן קרמי, פלזמה ענקית ממול כשלצדדיה רמקולים גדולים תלויים כולם על קיר בגוון זהב נוצץ עם אבני פסיפס זעירים עליו ,מנורות בכל מיני גדלים וצורות מפוזרות בבית ומעניקות לו תחושת חום וביתיות ,התקרה כל כך גבוה שנדמה כי הבית הזה הוא מאין מגדל של המקום הזה, מלמעלה צונחים שנדלירים מסיביים שמתלשלים מהם אבנים כיהלומים, המטבח גדול ומחכה בציפייה שיבשלו בו, החלונות ענקיים פרוסים לאורך כל הקיר ומבעדם נשקפת הבריכה והחצר האחורית המושקעת.
הוא סיים להוריד לי את נעליי ועכשיו יכולתי להרגיש כמה כואבות הרגליים שלי, יכולתי להרגיש כמה רך ונעים השטיח, שבא לי פשוט לצנוח עליו.
שי ניגש לעבר המקרר ומוציא משם למברוסקו תוסס קפוא בתוך דלי של קרח, וכמה פירות רעננים כמו תותים ודובדבנים.
הוא מניח הכול על שולחן הזכוכית הענק שבסלון למולי, ״עד שתנשנשי פירות ,מה להזמין לך לאכול? יש פה סושי טוב באיזור, מסעדת בשרים, יש מתוקים מה בא לך?״
הסתכלתי עליו בשוק ״ממ סוף סוף אתה מדבר״ גיכחתי ״מה אנחנו עושים פה שי?״
שאלתי בקשיחות, ״אני מזמין לך סושי״ הוא אומר ומוציא את הטלפון מהכיס האחורי של הג'ינס תוך כדי שהוא מחפש את מספר המסעדה על המגנטים שעל המקרר, ״יש לך בקשות ספציפיות או שלהזמין מה שנראה לי?נראה לי אני יזמין גם מוקפץ״.
הוא מחייג למסעדה בעוד שאני מסתובבת בבית ובוחנת כל פינה אפשרית ,מביטה מהחלונות ומנסה להבין איפה אני נמצאת באיזה עיר ועד כמה אני רחוקה מהבית, אולי יהיה לי סיכוי לברוח כשהוא יישן ,לעלות על מונית בחזרה לחניה של המועדון ולשלם לו בכסף שהשארתי באוטו, אבל עדיין למה הוא הביא אותי לפה.. בטח מביא לפה את כל הבנות לזיונים שלו חשבתי, הוא מוכר גם בצפון בטוח הבחורות פה באיזור מכירות את הבית הזה ואני לא הראשונה שהגיעה לפה.