אתה הוא הראשון..(17)

התעוררתי.
יכולתי לראות מהאור שנכנס מכל קירות החלון שהשעה הייתה בוקר.. בערך שש או שבע .
הוא לא היה בחדר.
קמתי במהירות ושפכתי את הבגדים המגעילים שקנה לי מן השקית הורודה המגעילה.
לבשתי אותם מהר וירדתי למטה במהירות בלי לפחד שהוא יראה אותי, או יתפוס אותי פשוט ירדתי ,הבחנתי מיד בעקבים שלי ליד כניסת הדלת נעלתי אותם ,לקחתי את המפתחות של האוטו שלי וכמובן של ההאמר המגעילה שלו טחבתי אותם בג׳קט הג'ינס המגעיל שבחר לי ויצאתי.
ירדתי בשביל עם הדשא שנראה כי מטופל היטב והעששיות המגעילות שכל כך התחשק לי לנפץ אותם בפרצופו.
הלכתי כל כך מהר שתוך רגע הייתי כבר באיזור החניה.
הייתי בשוק.
פשוט לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
איך להגיב.
הוא עמד שם לצד ההאמר המכוערת שלו מעשן סיגריה ומסתכל עליי, מחכה לי.
זרקתי את המפתחות שלו היישר לפרצופו בעוצמה והתחלתי לרוץ למטה כדי למצוא מישהו כל אחד לא אכפת לי מי.
הוא תפס את המפתחות בלי למצמץ נכנס לאוטו ושם גז ,תוך שניות נעצר לידי כשאני ממשיכה לרוץ כמו מטורפת.
הוא הכניס אותי לאוטו בזמן שאני נאבקת בו ומרביצה לו בכל הכוחות שעוד נשארו בי וסגר אחרי את הדלת בטריקה.
הוא נכנס לאוטו ונסע כרגיל כמו חולה נפש.
עברתי למושבים מאחור ונשכבתי עליהם כדי להיות כמה שיותר רחוקה מימנו ,אוף רציתי כל כך להרוג אותו לשבור לו את הפרצוף.
שנאתי אותו כל כך!
הוא לא הפסיק לעשן והדליק סיגריה אחרי סיגריה.
האוטו שוב היה קפוא מקור ועדיין אפשר היה להרגיש כמה חם לו.
רציתי לשרוף אותו.
״את לא תברחי מימני ליאורה את שלי כבר, זהו״ אמר בביטחון הרגיל שלו.
יכולתי לראות לעומת מה שאומר ולעומת מה שמשדר הוא שהוא מהרהר בעצבנות על משהו ולא מצליח להירגע.
״אם תנסי לברוח מימני שוב אני אמצא אותך וכשזה יקרה את תמצאי אותי ! מאוד עצבני״ הוא המשיך להוסיף ..
קפצתי קדימה מהר לכיוון הרדיו והפעלתי אותו בעוצמה הכי חזקה כדי לא לשמוע אותו.
הוא המשיך לנהוג כרגיל.