אשת הפנתר הלבן פרק 2

הם שכבו על הרצפה מדממים למוות אולי כבר מתים
הם היו ההורים שלי.
רצתי אליהם "אמא?,אבא?" ודמעות בעייני
"תענו לי,בבקשה אל תמותו" אמרתי ובכיתי,הייתי בטוחה שמישהו צופה בי עכשיו
שמעתי רעשים מלמעלה,עליתי במדרגות וצעקתי "מי פה?"
לא היה תשובה צעקתי שוב "מי פה,תענה לי עכשיו" אבל היה דממה
שמעתי רעשים חזקים מחדרי ורצתי לקומה השלישית לחדרי
שפתחתי את הדלת הרחתי ריח של איש פנתר אבל היה מאוחר מכוון שהחלון היה פתוח והוא ברח דרכו לפני שזכיתי לראותו.
באתי לצאת מחדרי כאשר שמעתי "לונה את שלי ותמיד תהי שלי,אני יעשה הכל כדי לזכות בך"
"זה בדיחה חולנית או מה?,אתה רוצה אותי אז צא החוצה" אמרתי אבל לבסוף הבנתי שהוא תיקשר איתי דרך המחשבה.
שמעתי את אבי ואימי אומרים "לונה את פה?,תביא מהר את האדרנלין."
רצתי מהר לכספת שבחד ההורים שלי והוצאתי שתי זריקות אדרנלין וירדתי במדרגות לכוון הורי.
אתם בטח חושבים שאנחנו מכורים לסמים או משהוא אבל אדרנלין מעיץ את החלמה שלנו.
הזרקתי לאבי ואמי את האדרנלין והם התאוששו במעט.
עזרתי להם לקום והשבתי אותם על הספה מעור.
אמא התחילה לצרוח מכוון שהתהליך של ההחלמה די כואב לנו אבל אבי היה חזק וסבל את כאביו בשקט.
אחרי החלמה בוצעה והם היו חזקים שור,אמא עזרה לי לנקות את הדם שהשכנים לא יחשדו.
לאחר שסיימנו לנקות הוריי הושיבו אותי על הספה וישבו מולי הם לחששו משהוא אבל לא הבנתי
לבסוף אם אמרו "לונה את עוברת לגור אם דודיך בכפר"
"למה אבל…?"
"כי הם גילו איפה אנחנו נמצאים ואנחנו מפחדים ש…"
"ש… מה?,אם כמעט הרגו אתכם ואתם חושבים שהם לא יחזרו,עדיף שאני ילך אייתם וככה אפחד לא יפגע."
"לא נוכל להרשות לך את עוברת לחווה של דודיך,יש שם הרבה אנשי פנתר שיש לנו אייתם הסכמים כדי שישמרו עלייך."
"אבל…."
"בלי אבל לונה מסוכן לך פה עכשיו לכי תתארגני ואני בינתיים יארגן שישלחו לך את איש פנתר חזק שיגן עלייך ברור?"
"כן אבא…"
עליתי להתארגן,לקחתי את המזוודה הסגולה שלי ושמתי בה מלא בגדים,נעלים, תכשיטים ואיפור.
החלפתי את בגדי הבית ספר שלי לחולצת בטן בצבע צהוב בננה שמחמיאה לגיזרתי היפה וגם חצאית מיני לבנה ולבשתי את נעלי האולסטר הלבנות אם פרחים בצהוב בננה ולבסוף צמידים שחורים ואת האליקס שלי .
ירדתי למטה כאשר ראיתי את אבי מדבר אם מישהו,שהיה די חתיך והיה בן גילי "תשמור עלייה היא חשובה לי"
הנער שאל "אדוני אם אפשר לשאול למה אתה שולח אותה?"
"הקבוצה חזרה לפה והם מנסים לקחת אותה,אני יודע שזה אולי סופי אבל אני יקריב את חיי למענה."
אמי הצטרפה לשיחה ואמרה "גם אני"
העמדתי פנים שלא שמעתי כלום מה השיחה וחיבקתי את אבי
הוא אמר לי "זה השומר שלך"
נדהמתי זה היה ….