אשת הפנתר הלבן פרק 1

״לונה קומי את תאחרי לבית הספר,היום זה יום הראשון שלך״
״תני לישון אמא״ אמרתי בישנוניות
״לונה קומי עכשיו או שאין פלאפון למשך שבוע״
״במלא אין לי למי להתקשר״
״שובאת מדברת שטויות את תכירי חברים חדשים לונה,וחוץ מיזה זה היה הרעיון שלך ללכת לבית ספר ציבורי במקום ללמוד בבית״
״לא רציתי ללמוד בבית ולהיות לא קשורה לסביבה רק בגלל שאני אשת פנתר שבגלל זה למדתי בבית כל חיי ולא היו לי חברים ״
״את לא פנתר רגיל את פנתר לבן ובגלל זה לא נמו לך ללכת לבית ספר ציבורי,את חשובה לנו ולא רצינו לסכן אותך״
״לסכן מה אמא?,אני ילדה גדולה וברור שאת מעדיפה שאני ישאר ולא ילך אז למה טרחת לעיר אותי״
״סליחה לונה״ אמרה אמא ״לא אני צריכה להתנצל פה פשוט אני עייפה ואני פוחדת שישנאו אותי״
״אין לך מה להיות את ילדה יפה וחמודה ובטוח יאהבו אותך״ אמרה וחיבקתי אותה
״תודה אמא מה הייתי עושה בלעדייך״
״נירא לי שכלום״ אמרה וציחקקה ובשלב כל שהוא צחקתי איתה.
״טוב אמא,תוכלי לצאת מה החדר אני רוצה להתלבש״
״בסדר ירח שלי״ אמרה ונשקה לי
הלכתי לאמבטיה וחפפתי את שערי הבלונדיני וגופי החטוב ללא הצלקת
שיצאתי התבוננתי בסימן לידה שלכל הפנתרים יש.
הסימן היה לבן אם קשקושים שחורים ,להורים שלי גם יש לאמא יש סימן זהוב ולאבא סימן שחור.
אבא שלי היה ראש להקה הוא היה פנתר שחור גזעי אבל פרש מעמדתו אחרי שהכיר את אימי הפנתרה הזהובה הכי יפה שתראו.
אמא החזירה אותי למציאות לאחר שזירזה אותי.
לבשתי שורט גינס שחור וחולצה נופלת תכולה אם כיתוב בלבן ״show over"
ונעלי אולסטר שחורים אם קשקושים תכולים.
סירקתי את שערי הארוך והבלונדיני ושמתי עיפרון שחור שיבליט את עיניי האפורות-לבנות שלי וירדתי למטה ואחלתי להורי בוקר טוב ונשקתי להם ויצאתי בריצה מביתי המפואר לאוטובוס של בית הספר 
בטח אתם שואלים אם היא עשירה אז למה היא לא נוסעת במכונית שלה או לימוזינה אז לא אני ממש לא נערה סנובית ומפונקת שאתם כנירא חושבים שאני, אני שמחה ממה שיש ולא מבקשת הרבה מהורי חוץ מאהבתם 
התיישבתי במקום הפנוי היחידי שהיה ליד נער אם אזניות תקועות באוזניו ושעיניו התכולות מביטות בחלון ושערו השחור מתעופף במקצת.
הוא נעץ בי מבטים והסמקתי טיפה וישבתי לידו.
הנסיעה הייתה די ארוכה בשבילי בגלל שעיניו נעוצות בי במבט מפחיד שהלחיץ אותי ולאחר שהגענו יצאתי בריצה לכיוון המזכירות,המזכירה שאלה את שמי ועניתי לה ״לונה דא קפריו״
.״הנה בבקשה״ אמרה המזכירה והגישה לי את המערכת שעות שלי ויצאתי בריצה לכיוון הכיתה שמופיע ראשונה במערכת שעות ובטעות נתקעתי באיש גבוהה ושרירי בעל שיער חום כהה נופל אם עיניים ירוקות בהירות,הוא נירא בן 20 בערך.
למזלי הרע זה היה המורה החדש של בית ספר והעפתי לו את הספרים מתי שנתקעתי בו.
״סליחה אדוני המורה לא התכוונתי״ אמרתי ואספתי את ספריו והגשתי לו אותם.
הוא נעץ בי את עיניו וסקר את גופי וחייך לעצמו.
״זה בסדר…..מי את?״
״קוראים לי לונה המורה,אתה בסדר נפגעה איפה שהוא?״
״אל תקראי לי המורה קראי לי אלאריק ואני בסדר תודה ששאלת״
באתי ללכת אבל הוא אחז בידי ומשך אותי אליו ואמר ״לאיזה כיתה את צריכה?״
״ט1״ אמרתי והסמקתי מעט
״אני עובר שמה אני יקח אותך״ אמר וחייך חיוך ממיס
״זה בסדר אני ימצא את הכיתה לבד״
״אני עומד על כח שאני יראה לך את הדרך״
״בסדר המור…אלאריק״ אמרתי וחייכתי תחיוך החמוד שלי
הוא לקח אותי לכיתה ושם נפרדנו לשלום
נכנסתי לכיתה והמורה הייתה שם והזמינה אותי להיכנס ואמרה ״זאת לונה התלמידה החדשה בבקשה תהיו נחמדים אליה״ חייכתי אלייה והיא אמרה לי לשבת ליד הילד שפגשתי באוטובוס,זה שנעץ בי מבטים.
התיישבתי לידו והתחלתי שיחה ״קוראים לי לונה ושמך?״
״קוראים לי שון״ אמר בקול ביישני
״מה לומדים עכשיו?״ שאלתי והוא ענה ״פיזיקה,ישלך מערכת שעות ביד לא?״
״כן״ השבתי והסמקתי 
לאחר שהבית ספר נגמר רצתי לאוטובוס והפעם שון לא היה שם אז ישבתי לבד.
כאשר האוטובוס עצר בביתי ירדתי והלכתי לכיוון הדלת והיא הייתה פתוחה מעשה לא אופייני להורים שלי.
״אמא,אבא אתם פה?״
אפחד לא ענה ופתאום הבחנתי בטביעות דם.
הלכתי אחריהם וראיתי אותם מדממים למוות יותר נכון מתים כבר.
הם הי…..@

המשך יבוא