אשמייק חלק 11~

אוקיי, הנה ההמשך P:
אני ממש מצטערת על העיכוב! מקווה שזה לא הרס לאף אחד! :X

חלמתי על אוליב ועל הבית שלי. חלמתי על אליס ומעשי הקונדס שהיינו עושות ביחד. ואז פתאום באו תופים ענקיים לבושים בשמלות והרסו את הכל והשפריצו עוגות לכל עבר.
התחלתי לרוץ, אבל כלל לא התקדמתי. הבטתי לאחור וראיתי שהם מתקרבים, בלחץ קראתי את שמו של כריס.
שמעתי את קולה של אליס, קוראת שאבוא אליה.
שמעתי את אוליב צועקת בשמי.
ניסיתי לרוץ אליהן, והצלחתי לגעת בידה של אוליב, אך היא לא זיהתה אותי.
"מייק?" אליס שאלה.
"מייק!"
פקחתי את עיניי, השמיים מסביב היו חשוכים מעט, והשמש כבר עמדה לשקוע. מצמצתי בעיניי וראיתי את פניו של כריס רוכנות מעלי, עיניו סוקרות אותי.
"אוה!" קמתי במהירות, מבוהלת. נזכרתי במעומעם במה שהיה, "מאוחר!"
"כן," כריס הביט עלי וחייך. "אתה קולני כשאתה ישן."
"אממ…" ניסיתי למצוא משהו שיעזור לי להחלץ מהמצב שהכנסתי את עצמי אליו. "כמה זמן אתה כבר ער?"
"מספיק כדי לדעת כמה שמות מהחיים שלך," חיוכו גבר ונכנס בו שמץ של שעשוע.
מוללתי את חולצתי בידי, "מה אמרתי…?"
"משהו על בתים, אליס, אוליב," הוא ניסה להיזכר. "וגם את השם שלי."
קפצתי מעט לעובדה שאמרתי את שמו, ובלי כוונה צבטתי את עצמי.
"טוב," כריס קם והתמתח. "כבר החשיך ויש עננים, כדאי שנתחיל ללכת בחזרה."
קמתי ובהיתי בחלל האוויר. נרדמתי ליד כריס, מעשה חסר אחריות לגמרי. מיששתי את הווסט לוודא שהוא עדיין שם והדוק היטב. אסור שזה יקרה שוב, אף פעם.
הלכתי אחרי כריס בשתיקה. הפעם הוא התאים את קצב ההליכה שלו לשלי.
"אתה יודע," הוא אמר. "אני חושב שאני מאמין לך, אבל אני לא בטוח." הוא פתאום שוב התחיל להחיש את צעדיו, "אבל קח בחשבון שמעכשיו אני לא אשמור על החזות הנחמדה שלי כל הזמן."
"מה גרם לך לשנות את דעתך?" שאלתי סתמית.
יכולתי להבחין שזווית פיו התעקלה מעט, אך הוא לא האט את צעדיו, "סוג מיוחד של תרפיה."
חייכתי בעל כורחי.
הוא הסתובב אלי, פניו מלאות רצינות מעושה, "תצטרך לעבוד אצלי עכשיו משרה מלאה, ואני דורש שזה יהיה מקצועי."
התקדמתי אליו, מעמידה פנים שאני הולכת לטפוח על גבו, אך במקום זה נגחתי בו בראשי.
הוא הלך אחורה והחל לברוח, צורח בקולי קולות כשגשם קפוא החל לרדת עלינו. רדפתי אחרי, משחררת צרחות אינדיאניות משלי והתקדמנו לעבר הפנימיה.
נכנסנו לחדר אוכל סחוטים, כריס לקח מגבת מטבח וניגב את שיערו, שנראה מעט כהה יותר כשהוא רטוב. דייב הבחין בנו, "משוגעים! איפה הייתם?!"
זווית פיו של כריס התעקלה במרדנות שומרת סוד, ולקח לעצמו בורקסים וגבינה למגש.
"מה…-" דייב התחיל לשאול שוב אבל כריס דחף לו לפה קוראסון.
"היינו במשימה חשאית של האמ.בי.איי, חייזרים הולכים להשמיד את העולם בקרוב אז לקחו אותי, בגלל המוח המבריק שלי, להביס את כולם בעזרת המבט הממסמר שלי."
דייב עיקם את פרצופו וירק את הקוראסון. הוא לקח כף מלאה ממרח שוקולד ושפך אותו על ראשו של כריס, "לא צריך."
כריס עצם עין אחת, כי שוקולד נזל במורד ראשו, ועמד דומם לכמה שניות.
חישקתי את שפתיי, מנסה לא לצחוק. השוקולד היה נראה כמו קקי על שיערו הבהיר של כריס.
מקסים.
כריס לקח את צלחת הגבינה ונעמד מאחורי דייב, אבל נראה כראילו הוא מתחרט. הוא פנה אליי ולחש, "כבר חוזר."
הבטתי עליו נעלם לתוך המטבח, וחוזר עם מיכל ענק שבו מאכסנים את הגבינה שהתקלקלה במשך החודש. הבטתי בו בשוק כשהוא סחב אותו בקושי אל דייב שדיבר עם ג'ף על מגאזין. כריס נעצר סנטימטר מדייב, ולא האמנתי שהוא יעשה את זה, אבל הוא כן עשה.
תוכנו המצחין של המיכל נשפך בגל גבינתי על דייב האומלל, שקפץ בהלם. כריס רץ כמה מטרים אחורה כשאגרופו של דייב התנופף באוויר, והחל לצחוק בקול. מתוך הר הגבינה יצא דייב שניגב את פניו בשרוול המלוכלך בכל מקרה, ושלח בכריס מבט כועס – משועשע. כריס וכל יושבי השולחן התחילו לברוח כשדייב הגיע למסקנה שלא רק הוא צריך לסבול, והחליט לחלק את הגבינה (ברוב נדיבותו) לכולם.
לא זזתי ממקומי, בתקווה שלא ישימו לב אלי, אבל ראלף שפך עלי מעדן תות, אז כבר לא יכולתי להתעלם. כשהייתי כבר ממש מלוכלכת, לקחתי שני מעדנים ושפכתי אחד על דייב ואחד על כריס, ישר לפרצוף, והתחלתי לרוץ לעבר הביתן.
כשהגעתי לחדרי, נעלתי אותו ואחרי כמה שניות שמעתי בעיטה בדלת.
"פתח!" דייב צעק.
"לא!"
"כן!"
"אני נכנס להתקלח!" צעקתי בחזרה.
שמעתי את דייב מלמל לכריס שהוא הולך להתקלח גם. כריס לא ענה לו. אחרי כמה שניות של שקט, הנחתי שכריס הלך אז ביטלתי את הנעילה ואירגנתי בגדים.
נעלתי את דלת המקלחת וזרקתי את בגדיי המלוכלכים לתוך הברז ופתחתי את המים. השארתי אותם רטובים ונכנסתי להתקלח.
שטפתי את כל הלכלוך המרדני וחפפתי בכוח את שיערי. חשבתי על הבוקר וחייכתי, הרגשתי מטומטמת (כמו תמיד) אבל לא היה איכפת לי.
יצאתי מהמקלחת, התנגבתי ושמתי את הווסט. התלבשתי בפיג'מה, שכללה חולצה גדולה ממידותיי ומכנסיים רופפים עד לאחרי הברך. שמעתי לפתע את הדלת של חדרי נפתחת, הפסקתי לזוז. בהיתי בדלת המקלחת כדי לוודי שהיא סגורה. היה שקט לכמה שניות, ואז הדלת נסגרה. נשמתי לרווחה, בטח מישהו חיפש אותי או משהו.
או שמישהו ניסה להתקיף אותי עם מעדן.
יצאתי מחדר המקלחת והתקדמתי לעבר דלת החדר. כשפתחתי אותה, לא היה שם אף אחד, אבל כשהסתכלתי לימיני, ראיתי את כריס. הוא הלך לאורך המסדרון הקצר אל חדרו.
"התייאשת, מה?" צחקתי כשראיתי את המעדנים עדיין בידו.
כריס הסתובב לשמע קולי, ואז חייך ומשך בכתפיו. "אני ארחם עליך, כבר התקלחת." הוא התקדם לעברי.
חייכתי, "אתה תמיד יכול להביא לי אותם, לא אכלתי עדיין."
הוא הנהן בהיסח הדעת והביא לי את המעדנים, וניל ושוקולד. הסתכלתי עליהם לרגע ואז הרמתי את ראשי אל כריס, שהביט עלי במבט מוזר.
"כריס?"
"אתה יודע שאתה דומה לבת?" הוא מלמל והפנה את מבטו.
עניתי במהירות, "אה… אבל אני לא."
"כן אני יודע." הוא שוב חייך, "אם היית אחת, היית צריך להיזהר ממני."
עמדתי מבולבלת. "מה?"
"אני הולך להתקלח."
בהיתי רגע בו ואז במעדנים, משכתי בכתפיי. נכנסתי לחדרי כדי לאכול, וכדי לאסוף את שיערי הקצר לקוקו. אחרי מאמצים להחליק את שיערי העיקש ולקשור אותו לקוקו קטן ומזדקר, ישבתי ואכלתי. הייתי ערנית לגמרי, לא לקחתי בחשבון שאצטרך לישון בלילה בזמן שנרדמתי לי בבוקר.
הערתו של כרי עדיין הציקה לי מעט, הוא יודע שאני בת?
מחיתי את האפשרות, הוא היה כועס יותר מדי, הוא הרי לא מחבב נשים יותר מדי.
לפתע העובדה הזאת הכתה בי.
מה אני אומר לו כשיגלה?
כבר לא התחשק לי לאכול, שביעות רצוני על בטחונו של כריס בי, התפוגגה. אני סתם עוד שחקנית, אמרתי לו שלא מתידדים עם תחפושות, אבל אני גורמת לו לעשות את זה בעצמי.
נשפתי בקול.