אריתראה פרק 7-המשימה (פנטזיה)

"אם כך בואי אחרי"
איראן הוביל אותה לחדר שירותים מפואר שהצבע השולט בו לבן,ורק אחרי שסגר את הדלת,ופתח את הברז,הוא החל לדבר.
"טוב,בואי נעשה את זה קצר ולעניין."
אריתראה הביטה בו ורק בקושי הצליחה להסתיר את הסקרנות שמתפסת מגרונה.
"המצב שלי קצת מסובך בזמן האחרון,ואני מניח שאת יודעת את זה"
"בטח שאני יודעת את זה,דביל,בגלל המצב המסובך שלך,כל יום שני נעלמות לי ארבע שעות על בסיס קבוע!",את זה,כמובן,אריתראה רק חשבה אבל לא אמרה,אם זה היה מצב רגיל היא הייתה יכולה לומר את זה,אבל היא ראתה שזה לא מתאים לסיטואציה.
אריתראה הינהנה.
"אני חייב עזרה ממך דחוף,אחרת אני מת"
"מה אתה צריך?"
איראן הביט בכפות ידיו,ואז הישיר מבט רציני עד כאב.לעבר אריתראה
"יש לי מידע על כך שיזראל עוקב אחרי"
ותוך כדי זה החווה בידו על הברז הפתוח שזרם רעשני במיוחד זרם ממנו.
אריתראה הנהנה שוב.
אפושהו בנבכי מוחה של אריתראה היבהבה המחשבה:"הוא מתחמק".
נימאס לה מהמריחה הזו.
"אמרת שזה יהיה קצר ולענין,מה אתה רוצה?"
"אני צריך שתרגלי בשבילי".
"איפה?,הרי אתה יודע שלמדינות כמונו אסור להיכסנס לשטח של מדינה אחרת אם המדינה הההיא לא מסכימה לי להיכנס,אתה הרי יודע שאני יכולה להיכנס למדינה אחרת בדיוק כמוך".
אנשים כמו אריתראה ואיראן נקראו כאנטריז, כלומר מדינות.ולמדינות אסור להיכנס לשטח של מדינה אחרת אלא אם כן המדינה מסכימה
לכך,האות להסכמה,הוא קירוב קצות התליונים של שני המדינות.
איראן הביט בה במבט חודר ונאנח.
"מבחינה רעיונית שנינו אותו הדבר,אבל מבחינה מעשית, המצב שונה לגמרי.
המצב שלך עם יזראל מצויין,אפילו פשטה שמועה שאת ויזראל גנבתם ללוב את התליון שלו והחבאתם לו אותו בגן הוורדים"
-"זה היה כשהיינו בני שש!"
"בכל מקרה,היחסים שלך איתו הרבה יותר טובים מהיחסים שלי איתו,אני לא טועה?"
שאלה רטורית,אריתראה הינהנה.
"וגם היחסים שלך עם אמריקה מעולים"
-"ביחסים שלי עם אמריקה ממש לא מעולים,רק היום היא נזפה בי על האיחור שלי,ואיימה עלי שתפסיק את הסיוע הכספי!".
אופס,בבת אחת היא שחררה שתי עובדות חשובות מאוד,כאלו שהיא ממש לא ששה לחשוף.
לאיראן היה הבעה של מישהו שהרגע הצליח לפתור בעיה סבוכה במתמטיקה.
אריתראה דמינה את גלגלי מוחו מבתובבים במהירות,"אז על זה היא ואמריקה דיברו"
וגם:"אריתראה מקבלת סיוע כספי,טוב,אז אני יכול להציע לה כסף בתמורה להצעה שלי"
"הוא בטח עשה מזה מטעמים",חשבה אריתראה,"אמן שיחנק מזה".
"בכל מקרה",הוא ניסה להבליע את החיוך שהפציע על פניו לנוכח פניה המעוצבנות משהו של אריתראה.
"את אולי לא רואה את זה,אבל את מי שלא תשאלי הוא יגיד לך שהיא מחבבת אותך יותר מהרגיל.",הוא עצר לרגע כדי לתת לדבריו לחלחל למוחה של אריתראה.
"וחוץ מזה,את מסכימה איתי שהיחסים שלה איתך הרבה יותר טובים מהיחסים שלאמריקה איתי,נכון?"
שוב שאלה רטורית,אריתראה הנהנה באיטיות.
"ובכן,שתי משימות יש לי לתת לך,הראשונה היא שתחכנסי לפנטגון,ותוציאי לי מידע.
השנייה היא שתכנסי לבנין המוסד הישראלי ושדם משם תוציאי לי מידע."
-"איזה סוג של מידע?"
"אני צריך לדעת עד כמה הם יודעים על ההתקדמות שלי בבניית כורים אטומים,אני צריך לדעת מי החפרפרות שלהם אצלי,כדי שאוכל להטעות אותם."
אריתראה חטפה עצבים.
-"ואיך לעזזל אתה חושב שאני אמורה לעשות את זה?,הא?!,פשוט לבוא לאמריקה ולומר לה:'היי,מה קורה,יש מצב אני רגע מעיפה מבט במשב של המזכירה שם בפנטגון?,כי בדיוק נזכרתי שעל המחשב הזה יש סרטון שלי שהייתי קטנה אוכלת גלידה ביומולדת שלוש שלי,אה לא?!,אל תהי סחי!,נו פלייייייז!'-תגיד לי ,מה אתה דפוק?"
"היי,היי,תרגעי,מה את מעלה את הטונים?,הכל בסדר.אני אסביר לך הכל.אוקיי?,נירגעת?"
שוב שאלה רטורית,לאריתררה כבר נמאס להנהן,אז היא פשוט נושמת עמוק ותוקעת מו מבט קצר רוח.
"תסביר",היא אומרת.
"אוקיי,אני אסביר",הוא דיבר לאט במיוחד כדי שכל מילה תיקלט במוחה העצבני של אריתראה,הדבר האחרון שבוא צריך זה שביא תתעצבן עליו.
"לכל ארגון ביון שמכבד את עצמו יש רשת פרטית,כזו שלא מחוברת לאינטרנט,אבל מכל מחשב,ששיך לאחד העובדים שהוא לא מזכירה או מנקה,אם רק יש לך את הסיסמא הנכונה,תוכל להגיע לכל המידע ששמור ברשת הפרטית הזאת,עד כאן הבנו?",הוא שאל.
אריתראה הרגישה כמו ילדה קטנה.
"הבנו".
"אוקי,נהדר,אז כל מה שאת צריכה לעשות זה להכניס את הדיסק און קי הזה"-הוא הוציא מכיסו דיסק און קיי חדיש למראה בצבע שחור סולידי.-"לתוך אחד מהמחשבים הללו,למשך זמן שהאקרים שלנו יספיקו לפרוץ את הסיסמא,זהו!,אוקיי?"
אריתראה קמטה את מצחה.
"ואיך בדיוק אני אגיע אל אחד מהמחשבים הללו?"
איראן חייך את החיוך העקום שלו.
"את זה,את תצטרכי לגלות לבד."