אריתראה פרק 5-אריתראה על קוצים! (פנטזיה)

”מצויין”,הוא ענה,כשמבט משועשע ניבט מעיניו,אבל לפתע,בין רגע הוא הרצין,והיה נדמה שכל היקום תלוי בדבר הבא שהוא עומד לומר,”יש לי בקשה מאוד חשובה,אני צריך עזרה במשהו נורא מסוכן,אבל זה לא המקום והזמן לדבר על זה,מה דעתך לבוא אלי היום אחרי הכינוס?"-שאל אבל בעצם קבע.
היא הרימה את עיני השקד המאורכות שלה,והביטה בו בהפתעה,היא הייתה מהירת אבחנה,אבל לא מספיק,אריתראה נדרכה,
היא הבחינה שנפלה ברשת שלו,כל התרגיל שהוא עשה לה מקודם היה בשביל להגיע לזה,"אחת אפס לאיראן",אמרה אריתראה בלבה,"אבל לא לעוד הרבה זמן",הוסיפה.
"אממ.. אני לא יודעת אם אני יכולה,יש לי פגישה בענייני מסחר עם תימן היום מיד אחרי הכינוס"-וזה היה באמת נכון,התחמקות מושלמת,"אחת אחת"חשבה אריתראה.
אבל-
"כן אני יודע,דיברתי איתו על זה עוד מקודם,הוא אמר שאין לו בעיה לדחות את זה למחר,אלא אם כן לך יש בעיה?"
"שתיים אחת לאיראן",חשבה אריתראה,וגם:"בטח שיש לי בעיה אם זה!"
אבל כל מה שהיא אמרה היה:"אוקי,בסדר גמור,ניפגש בסוף הכינוס כאן,ואז נלך אליך הביתה?"בלא ליפול במלכודות היא זכתה במדליית ארד,אבל בלהעמיד פנים שהיא לא נפלה בהן,ולעשות זאת בנונשלטיות מושלמת,היא הייתה זהב.
"כן,סבבה,בסוף הכינוס".
איראן פתח את פיו,כאילו בא לומר משהוא,אך מיד סגר אותו שוב,כנמלך בדעתו.
מזה היא כבר ידעה שהוא רוצה לשאול אותה:"אז מה קורה אתכם שם באריתראה?",אבל הוא ידע שהמצב רחוק ממושלם,והוא יודע שהיא לא אוהבת לדבר על דברים לא מושלמים,אז הוא השתתק.
לאחר שתיקה מביכה של כמה שניות שהרגישו כמו כמה שעות,אמר איראן:"טוב,אז המשך יום נעים",אמר ובזה חתם את שיחתם ופנה ללכת.
"ממש ג'נטלמן",חשבה אריתראה בציניות טהורה והינהנה אליו.
"לעזזל,בקשה מסוכנת,מה אני אמורה לעשות עכשיו?".אריתראה הייתה על קוצים כנראה שהיא לא יכלה לעשות כלום.
כי היא רק העיפה מבט לשעון שלה,ובילתה את עשר הדקות המותרות להפסקה בבהיה בנוף המרהיב,ובלגימות קטנות מהזירו שלה.
משעברו עשר הדקות,התרוממה והחלה לחזור אל חד הכינוס,כשהגיעה,עבר לידה שוויץ והביט בשעונו,ומילמל אליה:"שוב מאחרת?".
היא ידעה שזה יבוא,היא הרגישה גל של עצבים עולה לה בגרון,אבל היא בלעה אותו רגע לפני שהוא התפרץ החוצה,היא לקחה נשימה עמוקה,ורק אמרה:"קורה,לא?".
והוא הביט בה במבט מזועזע ומתנשא,כאילו היא איזה נסיכה משבט פראי.
היא התיישבה במקומה ליד מרוקו וסודן.
סודן גיכך לעברה,הוא ראה את מה שקרה עם שוויץ ,הגכוך התפתח לצחקוק שהוא ניסה להחניק אך בלא הצלחה יתרה.
הפעם היא לא בלעה את גל הכעס שהתפרץ מגרונה-"משהו מצחיק אותך?"
"לא כלום"
"אז אל תצחק".
הפעם הצליח סודן להחניק את הציחקוק,גם אם בקושי.
אריתראה יכולה להיות נורא מפחידה כשהיא רוצה,ועכשיו היא מאוד רוצה.
היה רעש נוראי של חריקת כסאות כשכל האנשים התיישבו סביב לשולחן הכינוסים,אבל הוא השתתק תוךכמה רגעים,כשכולם סיימו להתיישב.
רוסיה עלתה לבימה,רוסיה היא בלונדינית בהירה כל כך שזה כמעט לבן.זהו כמובן גם צבע הגבות שלה
היא גבוהה,אך לא באופן יוצא דופן.
היאלא רצה ולא שמנה.
שערה אסוף לקוקס הדוק וגבוה,היא לבשה חליפת שני חלקים עדינה בצבע וורוד עתיק בהיר.
עיניה,כמובן,כחולות היו,כמו הים.
היא סקרה את הנוכחים והחלה לדבר.
היא דיברה ודיברה,על המצב,על מה היא מוכנה לוותר,על מה לא,על הביטחון של ישראל ,והאינטרסים שלה,של סוריה ושל איראן,הדברים הרגילים והקבועים.
לאריתראה די נמאס מזה,נדמה שכל כינוס בנושא אמריקה-רוסיה-סוריה-איראן-ישראל,די חוזר על עצמו,עוד רגע וגם היא יכולה לבוא לנאום,כי מרוב שהדברים חוזרים על עצמם היא כבר יכולה לסעת את הכל בעת פה.
כשסיימה רוסיה,נשמעו מחיאות כפיים,היא ירדה ואיראן נעמד על הבימה,בשלב זה די נימאס לה,אז היא פיזרה את השער שלה בצורה שהסתירה את האוזניה האלחוטית שבאוזן ימין,אם שואלים אותה,ברור ששון מנדס עדיף על הזיבולי שכל האלו,הוא עדיף על כולם.
היא רק חיכתה בקוצר רוח לסוף הכינוס,היא רק רצתה לדעת מה איראן רוצה ממנה.