אריתראה פרק 3-הנזיפה(פנטזיה)

אריתראה אחזה בכוס הדקה באצבעותיה הרזות,ובדיוק כשהסתובבה היא רואה את אמריקה אומרת:"שלום"בחיוך מלאכותי וקר.
"שיט!!!",חשבה אריתראה,"שכחתי לכבות את הגי.פי.אס.!!!".
"את יודעת שהמחשבות שלך נשפכות לך מהראש שלך בפול ווליום?נכון?".
אריתראה הרימה את החומות המחשבתיות במהירות,ורק אז הניחה לעצמה לחשוב:"שיט!!!,החומות!!!"
"כן,סליחה",היא אמרה במהירות.
"ובכן",אמרה אמריקה "יש לנו כמה דברים חשובים לשוחח עליהם,שנעשה את זה עכשיו?",-שאלה, אבל בעצם קבעה עובדה שאין עליה עוררין.
לאמריקה בנות ובני לוויה רבים,לא תמיד כולם באים איתה לכל מקום,אבל כולם תחת חסותה.
ארגנטינה ליוותה אותה היום,וכעת פילסה את דרכה בהמון הרב כדי להביא לאמריקה כוס שרדונה.
ארגנטינה הגישה לאמריקה את הכוס,וזו הינהנה לאות תודה,ורמזה לה להשאיר את שתיהן לבד.
"מוטב כך"-חשבה אריתראה,"עדיף שאנזף לעיניי בלבד,אני לא צריכה קהל שיראה במפלתי".
"ובכן",פתחה אמריקה-"אמש סייעתי לך בכספי והיום את מאחרת לכינוס שכינסתי?"
"אני מאוד מקווה בשבילך שיש לך סיבה טובה בשביל זה,הרי את יודעת שאני לא ששה לחלק את כספי לארצות זרות"
"כן,בטח",חשבה אריתראה,"ויזראל מקבל כסף כי הוא אמריקאי או כי יש לך איתו רומן?"
אבל את זה היא אמרה רק בראשה,במציאות היא הנהנה,ועטתה הבעה מלאת בושה וכלימה.
כאילו אומרת:"איך יכולתי לעשות לך את זה?,איך יכולתי לאחר לכינוס שכינסת בחמש דקות! חמש דקות שלמות!
וזה עוד אחרי "שסייעת" לי כספית!",אוי אוי אוי אפשר לחשוב.
אריתראה לא אומרת דבר,רק בודקת בשנית אם הרימה את החומות,כי אם עכשיו אמריקה תשמע את המחשבות שלה,זה לא יגמר טוב.
"נו,אני מחכה",אומרת אמריקה את המובן מאליו.
"הייתה לי בעיה להגיע, כי יזראל גנב לי את תליון המטאל שלי בשיעור טלקינזיסציה"
אריתראה יודעת שזה נשמע כמו:"יזראל משך לי בצמות!"-של ילדה בגן,לכן היא השתהתה כל כך הרבה זמן,למרות שהיא יודעת שאמריקה שונאת לחכות.
לכל אלו שהם כמוה יש תליון מחומר מסוים,לה היה ממטאל. התליון משרת אותם בכך שנותן להם יכולות מיוחדות,וגם משרת אותם בכך שנותן להם צרכים מיוחדים שרק אנשים כמוה צריכים,שביניהם הצורך להגיע לאי,ששם התקיים הכינוס.
אמריקה העוותה את פניה,וכעס החל מבצבץ על פניה

"למה נתת ללו לקחת אותו?"

"לא נתתי לו,הוא לקח,המשימה בשיעור זה לקחת למישהו משהו שחשוב לו בלי שהוא ישים לב בעזרת טלקנזיסציה,ולא שמתי לב"

"את גם לא שומרת על החומות שלך מוגנות",אמרה אמריקה בעיניים מצומצמות.

"כן,אני מצטערת,אני פשוט הייתי נסערת…
ו… אני… אני מצטערת"

"אז כדי שתעשי עוד משהו חוץ מלהצטער,את יודעת שיש אנשים שינצלו את זה לרעה,ולחשוב שאת הגשת בקשה להיכנס לקבינט הביטחוני."

אריתראה הזדקפה וישרה את גווה,הרימה את ראשה למעט יותר מזווית של 90 מעלות,היא נתנה לאמריקה להתעצבן ולנזוף בה כל עוד זה ירגיע אותה וייתן לה להוציא עצבים,אבל היא לא מתכוונת לתת לתקרית הזו לפגוע לה בתוכניות לעתיד,במיוחד לא בתוכנית להיות חברת קבינט ביטחוני.
"אני מצטערת,אבל שתינו יודעות שהמקרים שקרו בתקופה האחרונה הם חד פעמיים ולא יחזרו על עצמם בשנית,כמו כן,גם אני וגם את יודעות שאת הטעויות שלי בעבר אפשר לספור על יד אחת,ועוד ישאר מקום בשפע,וגם הטעויות הללו לא חזרו על עצמם אף פעם. ויתר על כן,
כולם יודעים שאני אחראית,מחושבת,מדוייקת,ובעלת מחשבה חדה,שזה בדיוק מה שנצרך מנציג בקבינט הביטחוני."
אמריקה הביטה בה ארוכות,ולבסוף היהנה קצרות
"ובכן,אם הדברים הללו אי אפשר להתווכח,אוותר לך בפעם הזו,אבל אני לא רוצה עוד טעויות בעתיד,ברור?"
אריתראה הנהנה,לפי מבטה של אמריקה,פה נסתיימה השיחה,לכן היא נפרדה ממנה והלכה אל המרפסת,
מיותר לציין שהנוף שנימצא במרפסת של קומה 48 הוא עוצר נשימה.
היא הגיעה אל המרפסת,זו הייתה מרפסת צדדית,כמעט סודית,והיא הייתה ריקה כמעט תמיד,בינה לבין עצמה היא כינתה אותה "המרפסת הפרטית שלי"
גם הפעם היא הייתה ריקה,היא נגשה אל המעקה,הניחה עליו את שני מרפקיה,והחלה ללגום ארוכות מהזירו שלה. כשסיימה ללגום את הלגימה הראשונה, עצרה אריתראה כדי להתבונן בנוף המרהיב,
אבל היא לא הספיקה,כי בדיוק אז היא שמעה קול של גבר אומר":"שלום"
זה היה איראן.