ארטמיס פאול והולי-פרק ראשון

"אוי לא. זה לא קורה לי"
נכנסתי לבית הספר.
מה ארטמיס עושה פה?
………………………….
התישבתי במקום הקבוע שלי ופיהקתי פיהוק גדול.
'הינה עוד שנה מלאה בשיעמום ושטויות על דברים שאני יודע כבר ממזמן' חשבתי.
ואז ראיתי בצד השני של בית הספר ניפנוף של שיער ערמוני שהיה מוכר לי עד מאוד.
………………………….
צילצול נשמע בבית הספר.
"אחר כך אני יחשוב על ארטמיס. עכשיו אני צריכה ללכת למקום, לפני שאני מקבלת עונש ביום הראשון ללימודים."
התיישבתי במקום פנוי שהיה ממש במקרה בפינת הכיתה, בה לא יכולתי לראות את המורה.
………………………
מישהו היתיישב ליד הכיסא שלי.
החמצתי פנים ופניתי אליו. "אתה יכול לזוז אני פשוט מעדיף לשבת לבד- אההה…. אמממ… הולי, זאת את?"
……………………..
ברור שזאת אני! הוא לא מזהה אותי?
"הי ארטמיס! מה נשמע?"
……………………..
"אמממ." אמרתי, מקווה שהיא תבין את הרמז
……………………….
מה הוא רוצה? אולי…
"סלח לי, ילד, אבל אפשר לשבת לידו?" שאלתי, מקווה שאוכל לשבת ליד ארטמיס.
לא באתי לכאן סתם, אני בתפקיד! אין לי זמן לבזבז.