ארבעה נגד יער פרק 3

"קני," לחשה קייט מאחור, "אל תלחם בו. בבקשה. הוא נראה טיפוס רשע."
"אני לא אלחם," אמר קני בנחישות, "רק אחטיף לו כמה מכות רציניות, ואעזוב אותו. שילמד לקח."
"דיינור," אמרה אנגי, "אני מפחדת. מה יקרה אם הוא ינצח?"
"אל תפחדי," אמר דיינור בקול מרגיע, "קני אלוף דברים האלה."
"מזל שיש לי ערכת עזרה ראשונה," אמרה והוציאה מזוודה לבנה עם מגן דויד אדום מודפס עליה.
בזמן שאנגי פרקה את המזוודה קני התכונן ל"קרב". זה לא היה ממש קרב, אלא מכות שרוב הילדים חוו לפחות פעם אחת בשכונה או בבית הספר.
הוא רץ לעבר הילד, ואז…
בכמה מהלכים הילד הפך אותו. קני מצא את עצמו על הרצפה. הילד החל להחטיף לו, אבל לפתע הוא הפסיק.
הוא פשוט קם והלך. זה היה הזמן המתאים להחטיף לו, אבל קני לא רצה. כאב לו, ויותר מכל נפגע כבודו. הוא שכב על הרצפה, המום. הילד החטיף לקני, שהיה מתאבק, קיבל חגורה שחורה בחוג טייק-וואן-דו (או איך שלא קוראים לזה) והתאמן עם אביו לפחות כל שבוע.
"קני, קום, קני," התחננה קייט, "קום, אתה בסדר?"
אנגי כבר הייתה מוכנה לגמריי עם חומר החיטוי והתחבושות.
"בגללך הוא הפסיד! מעצבנת!" צרחה עליה קייט.
"מה?.." נבהלה אנגי.
"את נתת לו תחושה שהוא הולך להפסיד ושאת כבר מוכנה לחבוש אותו!" המשיכה קייט.
"אני הייתי מוכנה לחבוש את שניהם!" התגוננה אנגי, "וחוץ מזה, אם לא הייתי עושה זאת לא הייתי מוכנה!"
"אז את מודה שהיית עוזרת לרשע הזה!" אמרה קייט ורמזה על הילד.
"ולי אין דעה בנידון?!" צרח קני והלך.
"קייט זה היה מיותר," אמר דיינור והצטרף אל קני.
רק אנגי ראתה את הדמעה שזלגה על לחייה.
"זה בגללי?" שאלה.
"לא. ת-תעזבי אותי, אנגי." לחשה.
____________________________________________________________________