אראה לי אהבה- פרק הבכורה

פרק ראשון- עוגיית מזל

האולם בבית המשפט היה שקט, כולם צפו במסך הטלוויזיה השטוח שהקרין את הראיה החותכת האחרונה, אבי, אשטון גורס את המסמכים המאשימים של אחד הפושעים הגדולים ביותר בעיר. אשטון השפיל את מבטו בתא הנאשמים ונראה כאילו הוא עומד להקיא על קירות הזכוכית.
כשהקרנת הסרט נגמרה עורך הדין של אשטון צעק שהוא מתנגד. אך עורך הדין של הצד הנגדי התנגד עם הוא.
השופט הכה בפטיש לו על השולחן וביקש שקט.
"הרעיון חותכות, אשטון לוב, לכן על הפרת החוק החשוב ביותר של המשטרה וביצועה עברה בסדר גודל כזה אני נותן לך חמש שנות מאסר בפועל החל מרגע זה." סיכם השופט.
נראה שלא הייתה שום אפשרות להתחמק מהעונש.
"הוא יהיה מבסדר, אלכס." אמר גייב והניח את ידו המחוספסת על ידי. הוא הביט באהבת חייב נלקחת אל הכלא לזמן בלתי משוער ובכל זאת הוא היה כל כך חזק.
"אנחנו יכולים לערער על זה נכון? אשטון בטוח לא עשה את זה בכוונה, בטוח יש לזה הסבר הגיוני." אמרתי ועצרתי מבעד לדמעות.
אבא שלי באמת הולך לכלא.
"אני לא יודע, אבל אני בטוח הולך לעשות כל דבר שאוכל כדי להוציא את האמת לאור." הוא אמר בדרמתיות שלא הפתיעה אותי.
חייכתי קלות וחיבקתי אותו בעד שינינו יוצאים מהאולם בבית המשפט לכיוון המסדרונות המפוארים של בית המשפט, לכיוון המכונית הצהובה הישנה של גייב.
ממש לפני שגייב לחץ על הכפתור בשלט הרחוק שפתח את המכונית עצרה אותו אישה צעירה בעלת שיער חום אסוף לפקעת הדוקה, עיניה היו בצבע שקד וגם צורתן הייתה כזו. היא לבשה חצאית צמודה, שחורה שהגיעה עד הברכיים שלה וג'קט מחויט תואם.
"שלום אדוני," היא הושיטה את ידה אל עבר גייב שלחץ אותה ברשמיות. "שמי הוא סקרלט וובר מאגף הרווחה המשפטי ואני צריכה לסוכך אתך." היא אמרה, קולה היה קריר וענייני ולא נראה היה שיש לגייב איזה דרך לסגת.
"תיכנסי למכונית אלכס, אני כבר מגיעה." הוא חייך ברוגע.
עשיתי כדבריו ונכנסתי אל המושב שליד הנהג מעגלת את כל מה שקורה.
מילדה מאושרת שיש לה הכל החיים שלי השתנו לחלוטין.
נזכרתי בבוקר של אתמול, בו גייב הכין ארוכת בוקר גדולו כהרגלו, אשטון שתה את הקפה השחור שלו כמו בכל בוקר ואני פשוט שמחתי שיש לי את שני האבות הכי טובים בעולם. ג'ורג'יה שלחה לי הודעת אס. אמ. אס שהיא מחכה לי בקצה הרחוב ליד המאפייה האהובה עלינו, אני חיבקתי את גייב ואשטון כאילו זה עד יום רגיל והלכתי לבית הספר.
מי היה מעלה על דעתו שכשאחזור אחר הצהריים אני אגלה את גייב מייבב על הספה בסלון ומסביר לי שעצרו את אשטון לעשרים וארבע שעות עד המשפט שלו.
מאז אותו רגע לא יכולתי להירגע וכך גם גייב. לכן לא הופתעתי שגל של עייפות הציף אותי וכשהבטתי מבעד לשמש הקדמית יכולתי לראות שגם על גייב משפיעה העייפות.
הוא ניראה כועס או עצבני אבל העייפות ניכרה בפניו.
לאחר כמה רגעים נוספים האישה, סקרלט וובר, עזבה את גייב לנפשו והוא ניכנס אל המכונית, פניו מביעות בלי שיומר זאת שיש לו חדשות רעות.
"תקשיבי אלכס," הוא פתח את דבריו. משפשף את עיניו בעייפות וחוגר את חגורת המבטיחות. "את יודעת כמה אני ואשטון אוהבים אותך נכון?" הוא שאל. הנהנתי והוא המשיך בדבריו. "בגלל כל מה שקרה ו… זה שאתה מאומצת והכל… אני לא יכול להמשיך להיות אבא שלך וגם לא אשטון." הוא הטיל את הפצצה והשאיר אותי ללא מילים.
פי נפער ונסגר לסירוגין בלי שיצא ממנו כל קול, אבל בראשי נשמעו צעקות 'מה לעזאזל?!'
"מה זאת אומרת?" אמרתי לבסוף כמעט בלחישה.
"בגלל המצב הכלכלי החדש שלנו וזה שאת קטינה אנחנו לא יכולים להמשיך להיות ההורים שלך, מעבירים אותך לפנימייה החל מסוף השבוע." הוא התניעה את המכונית וניווט אותה אל עבר ביתנו.