אראה לי אהבה (בבקשה תיכנסו:)

פרק שלישי- עוד אשוב

אחר זמן שניראה כמו נצח ועבר בצפייה מורטת עצבים והמטנה אין סופית לבסוף נראה שמשהו מתקרב מקצה המסדרון.
זו הייתה אישה גבוהה ורזה, שיערה היה בלונדיני וארוך ופזור על כתפיה, היא לבשה בגדים מחויטים אבל לא כמו סקרלט וובר שנראתה כאילו היא הולכת להתפוצץ, עליה זה דווקא היה יפה.
"שלום," היא קרא לכיוונו של גייב שהרים את מבטו המושפל מיד. "אני יכולה לעזור לכם?" היא שאלה בחיוך.
גייב השיב לה בחיוך קריר. "סקרלט וובר שלחה אותנו לכאן, היא אמרה שאלכס תצטרך להתחיל ללמוד כאן עד ש…" הוא לא סיים את המשפט אך חיוכו ירד מפניו.
נראה שהאישה מבינה בדיוק מה קורה כי היא לא הוסיפה לשאול עד שאלות.
"אני אשמח ללוות אתך אל ההנהלה," היא חייכה עלי, עיניה נצצו בשובבות והיא נראתה פתאום כמו ילדה קטנה. "אתה יכול ללכת אדוני, מכאן אנחנו נסתדר." היא חייכה אל גייב.
גייב נראה נבוך, הוא מעולם לא אהב פרידות אבל במצב החדש והשתקן שלו… היה כל כך מוזר לגשת אליו ולחבק אותו.
"אנחנו עד ניפגש, כשהעניינים יסודרו." הוא משך אותי קרוב עליו.
"בבקשה תעשה את זה מהר." אמרתי, קולי נשמע מעומעם מבעד לחולצתו.
"אני אגיע מהר," הוא אמר, הרחיק אותי ממנו מעט ונתן לי נשיקה על המצח. "להתראות." הוא אמר ויצאה דרך הכניסה שדרכה נכנסנו קודם.
"נעים מאוד להכיר אותך, שמי הוא רוזטה הול, אני מלמדת כאן מוזיקה." היא הושיטה את ידה כדי שהלחץ אותה.
"אלכס לוב." אמרתי קצרות ולחצתי את ידה.
"בואי מכאן בבקשה, לאחר שהמזכירה תבדוק באיזה חדר את משובצת תוכלי ללכת לשם ולהתמקם." היא חייכה והתחילה ללכת.
הלכתי בעקבותיה לאורך המסדרון הממוזג בשתיקה כשאני גוררת אחרי המזוודה שלי ותוהה איך יראו החיים שלי מעכשיו, במקום המוזר הזה.
לאחר הליכה קצרה עצרה רוזטה ליד חדר צדדי ופתחה את הדלת.
"שלום דיאנה," היא קראה לעבר אישה מבוגרת ממנה שישבה מאחורי דלפק קבלה מלא ניירת. דיאנה הרימה את מבטה אבל לא אמרה דבר ורק בחנה את דמותי. "הילדה של סקרלט כאן." היא חייכה אלה.
הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו הוא, הילדה של סקרלט? מה לעזאזל?! אבל אז הבנתי שהסקרלט הזו היא בטח איש הקשר של הפנימייה או משהו.
"בואי הנה בבקשה," ביקשה דיאנה בלי לומר מילה נוספת לרוזטה שרק משכה בכתפיה ועזבה את החדר. "ידענו שתגיעי לכן כבר הכנו את הכל, החדר והשותפות שלך," היא הושיטה לי כרטיס מגנטי וכמה ניירות. "הכרטיס יפתח את החדר שלך אבל את צריכה להעביר אותו בכל פעם שאת יוצאת או נכנסת לבית הספר."
הנהנתי כי לא ידעתי מה עד לומר.
"כדי להגיע לאזור המגורים את צריכה ללכת ישר כד סוף המסדרון, אחרי שתפתחי דלת זכוכית גדולה תראי מולך בניין בעל שלוש קומות וזהו בניין המגורים. החדר שלך נמצא בקומה השנייה, חדש 253. בגלל שהיום שבת המגורים יהיו מלאים בתלמידים ולא תהיה לך שום בעיה." היא דיברה מהר ואפילו לא עצרה לנשום.
הבטתי בה רגע בלי לומר מילה, רק כדי לוודא שהיא סיימה לדבר.
"את משוחררת." היא אמרה והחוותה לעבר הדלת שדרכה נכנסתי קודם עם רוזטה.
חייכתי חיוך קצר ויצאתי עם המזוודה שלי, מלאת פחדים וספקות לעבר החיים החדשים שלי במקום הזה.