אקדמיית אגפנתוס: פרק שביעי

יכולתי להרגיש את מבטה של אמילי נעוץ באחורי גבי, אך לא היה אכפת לי, הייתי בעננים ושום דבר, אפילו לא היא, יכולה להרוס את היום שלי עכשיו.
אמילי מביטה בטלפון שלה ונאנחת, אני יודעת שמי שזה לא יהיה שגורם לה להיאנח, הולך להציל אותי ממבטה האיום.
"כדי שתעני לו," אני אומרת לאחר שאני מצליחה לראות את שמו של אדם על המסך."הוא עשוי להיפגע."אני מוסיפה, קולי אדיש ואני ממשיכה לסרק את שערי.
אלכס אמור להגיע בקרוב בשביל לקחת אותי לפגישה נוספת, ולמרות שאני ממש רוצה להכיר ביניהם, אך אני חוששת שאני לא כל-כך מוכנה לזה עדיין.
זאת אומרת, אלכס נפלא, אם הוא לא היה נפלא לא הייתי מבלה כמעט כל ערב בשבועיים האחרונות ביחד איתו, אני מניחה שאני פשוט רוצה להנות ממנו ככל שאני יכולה לפני שאני אצטרך לחלור אותו עם כולן, כמו כן, אני לא יודעת מה אעשה אם הן לא יאהבו אותו, אני רוצה להיות בטוחה שהוא רוצה אותי, משום שזה יהיה מביך מאוד עבורי אם יום אחרי שהפגשתי ביניהם אנחנו ניפרד בגלל שהוא יחליט שהוא מצא מישהי טובה יותר.
אמילי נועצת בי מבט לרגע ואז יוצאת אל המסדרון בשביל לענות לאדם, אני מחכה שהדלת תסגר מאוחריה, ואז אני מתגנבת אל מדרגות החירום, אני מביטה פעם אחת נוספת בחדר, ויודעת שהן ישנאו אותי כאשר אחזור.
מאז שגזרתי את השיער שלי, נראה שהן פוחדות שזה יקרה פעם נוספת, אך שזה לא יסתיים בשערי בפעם הבא, אני יודעת שבכל פעם שאני נעלמת, אני עושה להן את המוות, הן בטוחות שאנ ימסכנת את החיים שלי, שהלכתי לנסות למות בפינה נידחת כלשהי, אני מניחה שיש להן סיבות טובות לחשוב כך, משום שרוב הסיכויים הם שאני אהיה הראשונה מביניהן למות, וזה לא יקרה בנסיבות טבעיות.
"היי." אלכס אומר ונושק ללחיי, אני יודעת שאמרתי שבילינו כמעט כל יום בשבועיים האחרונים ביחד, אבל הוא רצה לקחת את זה לאט, אז יצא שלא עשינו הרבה יותר מלהחזיק ידיים ולהתחבק, אני כמעט מרגישה כאילו אני בכיתה ח' עוד הפעם.
"לאין הולכים היום?" אני שואלת, למרות שלא הייתה לי בעיה פשוט להישאר לשבת על המדרגות האלו איתו, השמים היו מקסימים הערב, וחוץ מזה, החצאית שלי לגמרי נתפסה במדרגה ואני פוחדת שאני אקרע אותה אם אקום.
"אולי פשוט נישאר פה?" הוא שואל וכאשר מבטו פוגש את מבטי הוא מחייך אליי, אהבתי את החיוך שלו אתם יודעים, בעיקר בגלל שברגע שהוא חייך עיניו הירוקות האורו, מצטרפות לשמחה.
"חכי פה שנייה." הוא אומר לי, אני רוצה להגיד לו שאני לא יכולה ללכת לשום מקום בגלל שהחצאית שלי נתפסה במדרגה אבל אני שותקת, לא רוצה להרוס את היום המושלם הזה.
לאחר שהוא הולך, אני מחליטה שאני צריכה להפגיש אותו עם הבנות, פשוט בגלל שנמאס לי לפגוש אותו פה, נמאס לי שאני צריכה להתגנב בשביל לראות אותו.
"הבאתי לך מתנה." הוא אומר כאשר הוא מופיע, ובידו יש קופסא לא גדולה במיוחד, הוא מניח אותה על ברכי ומביט בי בציפייה, אך אם לומר את האמת, אני מעט מבולבלת.
"למה הבאת לי מתנה?" המילים יוצאות באיטיות מפי, אני לא בטוחה בדיוק כיצד להתמודד עם זה, אני לא יודעת מה זה אומר.
"כי יש לי בקשה," הוא מתוודה בסופו של דבר."וקיוויתי שזה ירכך אותך לפני שאת אומרת לא." הוא אמר ומביט בהתרגשות במתנה, נראה שהבקשה לא כל-כך משנה לו כרגע, כל מה שמעניין אותו הוא איך אגיב למתנה.
"מה הבקשה?" אני שואלת בזמן שאני מנסה לפתוח את הקופסא, אלוהים מה שזה לא יהיה בפנים הוא זז!
"אימא שלי רוצה לפגוש אותך." הוא אומר, המילים אדישות וזה נראה כאילו הוא מנסה לשכוח את זה, מנסה לשכוח שהוא אמר את זה.
אני כל-כך התמקדתי בו לרגע, שלא שמתי לב שסוף-סוף הצלחתי לפתוח את הקופסא.
אני חושבת שגם אחרי שהבטתי אל תוכה לא הבנתי שהיא פתוחה, פשוט בגלל שמוחי להצליח להבין מה זה כדור הפרווה ההוא באמצע הקופסא.
"אז את אוהבת אותה?" הוא שואל ומביט בי בעיניים גדולות, מקווה לשמוע שכן, אבל אני לא בטוחה מה להגיד לו בגלל שעדיין לא הבנתי מה בדיוק שוכב בתוך הקופסא ההיא.
"אז בקשר לאימא שלך," אני אומרת בסופו של דבר."מתי אני אמורה לפגוש אותה?" אני מוסיפה בסופו של דבר, והחיוך יורד מפניו, אך אני לא בטוחה אם זה בגלל שהוא פוחד שאימו תבריח אותי, או בגלל שהוא מפחד שאני לא בחורה טובה מספיק בשביל להביא הביתה אל אימו.
"אני קיוויתי שלעולם," הוא אומר באנחה."אך זה לא מתאים לה, אך מה דעתך על שבוע הבא?" הוא שואל ומביט בי, נראה שצורח שאסכים, דבר אשר היה מוזר בגלל שהוא לא רצה בכלל שאפגוש את אימו.
"בסדר."