אפס- פרק שני^^

אפס-

פרק שני-

"קדימה אן, ספרי כבר איך היה בפגישה הלוהטת שלך עם ליאו!" אלנה ניתרה אליי ברגע שפתחתי את דלת החדר שלי. שיערה היה חום ואסוף בקוקו ארוך, עורה היה בהיר ושיניה לבנות וצחורות, היא קיפצה סביבי באושר ועיניה הסגולות מעדשות מגע נצצו בהתרגשות.
"על מה את מדברת?!" שאלתי ופלטתי צחקוק מתוח. " הוא כאילו בן מאה לפחות." חלצתי את נעליי בביטע וקרסתי על המיטה התחתונה במיטת הקומתיים שחלקתי איתה.
"אומנם הוא בן מאה אבל בכל זאת נאה ביותר." צייצה אוולין בחיוך והציצה מעל הספר אותו קראה, היא ישבה על המיטה העליונה המקבילה לזו שלי ושל אלנה.
"אני חייבת להסכים איתך אחותי." אמרה ברוקלין וחייכה, היא שלפה אוזנייה לבנה מאוזנה וחייכה חיוך נוצץ מאוזן לאוזן, שיערה היה חום שוקולדי ומושלם בדיוק כמו האיפור שלה. היא ישנה ותחת לאוולין והחליפה איתה כיפים חפוזים.
"למה אתם לא שומרות על השקט? בבקשה יש לי מחר שעת אפס." רטנה קסנדרה, או קס. והשליחה כרית נוצות בעלת ציפה ורודה מעבר למעקה מתת הקומתיים השלישית בחדר.
"דיברנו על ליאו, קס." אמרה אוולין וגלגלה עיינים לעברה בעודה מתעוררת במהירות מפתיעה ופוקחת את עיניה השחורות לרווחה.
"הוא כל כך חלומי…" היא מלמלה ובהתה באוויר.
"אתם פשוט… בלתי אפשריות…" מלמלתי וסקרתי את החדר הקטן שחלקתי איתן, הוא כלל בתוכו בסך הכל ארון בגדים, שבו היו מעורבבים הבגדים של כולנו, ושלוש מיתות קומתיים.
"אגב בלתי אפשריות, איפה קאיה?" שאלתי והבטתי במיטה התחתונה מתחת לקסנדרה, היא הייתה קירה והפוכה לגמרי.
"מבלה עם אוון אלה מה?" שאלה ברוקלין וגלגלה את עיניה ביאוש.
גם אוון וגם קאיה היו חברים ממש טובים שלי אבל שתיהם ביחד נראה כמו סרט קיטשי שלא מהעולם הזה, ה היו כל כך דביקים שכולם תמיד התרחקו מהם כשהם התחילו הם הדביקות שלהם. אומנם שמחתי בשביל שניהם אבל לפעמים, ביני לבין עצמי הצטערתי על כך שאוון לא יכול להיות פשוט החבר הכי טוב שלי וזהו.
חמשתנו פלטנו אנחה עמוקה וגרונית.
אני פשוט לא-" התחילה אלנה לומר אך דבריה נקטעו בגלל שהדלת נפתחה.
"תעזו את מה שאתם עושות ותבואו מהר למועדון." ראשו השחרחר והמבולגן של אוושן הציץ מבעד לדלת אך זו נסגרה לפני שהספקנו בכלל להגיב.
"מה אתם חושבות שהוא מתחנן עכשיו?" שאלה אוולין ופסעה אל הארון, היא בחיים לא תפספס סיבה טובה לחגוג.
"אני הייתי אומרת שכולנו הולכים לאענש על בגדול אחרי זה, אבל… זה בטח יהיה שווה את זה." חייכה ברוקלין וקפצה ממיטתה אל יד אוולין, שנייהם התחבקו ובחנו את הארון בקפדנות.
"מה אתם אומרות על זאת?" שאלה אוולין והחזיקה שמלה כחולה פשוטה קצרה ואלגנטית.
"זאת רק מסיבה במועדון." צחקקה אלנה והצטרפה אליהן.
אני ישבתי על המיטה, והבטתי בהן צוחקות וחשבתי לעצמי מה עליי לעשות, הרי אני בריתוק. האם אני אמורה להמרות את פיו של ליאו ולצאת לבלות או להישאר בחדר ולהסתכן בכך שאני אראה כמו לוזרית גמורה?