אפס- פרק שביעי

פרק שביעי-

הבוקר הגיע לבסוף ואני לא הצלחתי לעצום עין כל הלילה.
המראה של הנער חסר ההכרה והסיפור על אדון אדמונס הסתחררו במוחי ולא נראה הגיוניים.
לא הבחנתי באור שנכנס מבעד לחלון הסגור עד שדלת חדר האורחים נפתחה לרווחה, פניה הבהירות של אליס הציצו דרכה ועיניה הביטו בי במבט שלא ראיתי על פניה עד אותו הרגע, מעט סקרני ועליז.
"קומי עורי, יפייפיה נרדמת!" היא קראה ונכנסה דרך הדלת, לבושה בבגדים חורפיים בגווני כחול, שיערה החום היה אסוף לאחור בקוקו גבוה כשפוני נופל על עיניה, כאשר אור השמש פגש בקצוות ממנו הן הפכו לג'ינג'יות. "תלבשי את אלה," היא הושיטה לי ערמת בגדים עבים שהיו בידיה. "לא החלפת בגדים מאז שהגעת לכאן ואם להיות כנה, שלך כבר מתחילים להסריח." היא חייכה חצי חיוך, הניחה את הבגדים על המיטה לידי והתקרבה שוב לדלת. "ותרדי מהר לחדר האוכל ארוחת הבוקר מתקררת." היא סגרה את הדלת אחריה והשאירה אותי לבדי פעם נוספת.
לא הבנתי לגמרי מה הסיפור של אליס ואיך פתאום ההתנהגות שלה כלפיי כל כך השתנתה אבל הנחתי שעדיף להיות חברה שלה על פני האויבת שלה, כך עם כולם פחות או יותר, עד שאבין מי אני לכל הרוחות.
קמתי מהמיטה ומתוך הערמה של אליס בחרתי בגדים שהיו פחות או יותר במידה שלי ותאמו את מזג האוויר שהיה בחוץ, כאשר הצצתי מהחלון יכולתי לראות שמש זורחת ואת קרניה משתקפות על השלג הלבן. לכן בחרתי מהערמה סוודר עבה בצבע בז, טייץ שחור וצעיר אדום ורך במיוחד. נעלתי את מגפיי ויצאתי מהחדר.
בהמשך המסדרון יכולתי לשמוע קולות ורחשים מכיוון חדר האוכל, הגברתי את קצב ההליכה שלי ככול שיכולתי עם מגפיי הכבדים ולבסוף, לאחר הליכה קצרה הגעתי אל הדלת, שפעם נוספת הייתה פתוחה לכדי חריץ.
"בוקר טוב, קיאן," ברברה ברכה אותי בחיוך ברגע שנכנסתי לחדר האוכל. "הבנתי שהייתה לך הרפתקה קטנה הלילה, אבל בואי תשבי." בדיוק כמו אתמול, שולחן ארוך ומלבני עמד במרכז חדר האוכל, מהמטבח עלו קולות סירים ועל השולחן עצמו נחו מטעמים מפתים למראה, התיישבתי ליד ברברה ומול טין טין, שחייכה עליי בעודה חותכת בעזרת מזלג חתיכה מהחביתה שנחה בצלחתה.
"הלילה עבר בסדר," התחלתי לומר, ברברה הושטה לי צלחת והתחילה להעמיס אותה בלי לשאול אותי מה מתחשק לי לאכול. "אחרי שחזרתי לחדר שלי זאת אומרת." הוספתי בשקט.
ברברה צחקה צחוק עמוק, אמיתי ומתגלגל, עיניה החומות נצצו בעודה צוחק. "אוסטין כבר הספיק לספר לנו על מה שקרה אתמול בלילה," היא הניחה לידי את הצלחת שהייתה מלאה בחביתה, גבינות, טונה וסלטים מכל הסוגים. "באמת היה לכם מזל שגידעון הגנן נכנס פתאום לאחוזה וקטע את דבריו של אדון אדמונס, אחרת הייתם נמצאים במצב לא נעים בכלל." היא מחייכת בידיעה שהכל כבר מאחורינו.
"ו… את לא חושבת שזה מוזר?" שאלתי אותה והתחלתי להעמיס סלט ירקות על המזלג שלי, רק באותו הרגע הבנתי כמה רעבה אני.
"את מתכוונת לנער שהוא מצא מעולף מחוץ לאחוזה?" היא ענתה בשאלה. פתאום כל הרחשים סביב השולחן השתתקו.
לא אמרתי דבר ורק הנהנתי. "זה… קצת מוזר למען האמת." קולו של אוסטין הגיע לאוזניי מהקצה הרחוק של השולחן.
"אתם מכירים?" שאלה טין טין עיניה החומות נעוצות בי בסקרנות.
הפנתי את מבטי אל ברברה, היא היחידה מבין הסובבים סביב השולחן שידעה על בעיית הזיכרון שלי. כלומר, ידעתי שזה לא סוד אבל זה גם לא משהו שאני צריכה להתפאר בו. ברברה משכה בכתפיה כאומרת, אם את מוכנה לספר, פשוט תספרי.
"ל- לא אני לא מכירה אותו." אמרתי אחרי רגע מרגישה את העיניים שלו כולם נעוצות בי. זה לא היה לגמרי שקר אבל גם לא אמת ברורה, משהו באמצע.
"אולי הוא מכיר אותך?" זרק טים, שישב מול אוסטין וליד קייל.
"אם הוא מכיר אותה אתה לא חושב שהיא גם צריכה להכיר אותו?" ענתה לו אליאן בשאלה, שיערה הבלונדיני והארוך נקלע לצמה ארוכה שנחה על כתפה והיא לא טרחה להרים את עיניה הכחולות מצלחתה כדי להביט בטים.
"אולי הוא סוכן סמוי שבא להרוג את כולנו." קראה אליס בהתרגשות ממקומה בצידו השני של קייל.
"את חייבת להפסיק לקרוא כל כך הרבה ספרים, אחותי, זה מטגן לך את המוח." השיב לה קייל והוציא לה לשון בפרץ מובהק של בגרות. בתגובה לדבריהם ברברה, שישבה לצידי, גלגלה את עיניה וסובבה את אצבעה סביב רקותיה.
"אני רואה אותך ברברה! אם יש לך משהו לומר פשוט תגידי." נבחה אליס שבדרך כל שהיא הצליחה לראות את התרחשות בצידו המרוחק של השולחן.
"יש לי הרבה מה לומר לך אבל אני בניגוד עלייך, מלכת דרמות שכמותך, יודעת לשלות בעצמי." ברברה אפילו לא הפנתה את מבטה לעבר אליס אבל שרירי הזרועות שלה נדרכו סביב המזלג שאחזה בידה.
"בנות… בבקשה אל תריבו." קולה של אליאן נישמע מיואש.
"והנה זה קורה שוב." יכולתי לראות את טים מגלגל את עיניו החומות.
"אני לא אשמה." התחילה אליס לומר בתגובה. "כולנו דיברנו על הנער המסתורי שמכיר את קיאן ופתאום גברת ביונסה מתחילה לגלגל עיניים לכיווני."
"אני יודעת שהיית רוצה קול כמו שלי במקום כישורי הציור העלובים שלך." ברברה הגיבה את גבותיה המשורטטות לכיוון אליס וחייכה חיוך מתקתק.
"כדי שתבואי הנה." לחישתה של טין טין גרמה לי להפנות את מבטי מהוויכוח הסוער שזכיתי לראות כבר בפעם השנייה בחדר האוכל. אבל זה כבר היה מאוחר מידי כי בשנייה שלאחר מכאן קערה מלאה בדייסה חמימה התעופפה לעברי ופגעה בדיוק בסוודר שלבשתי.