אנשי העין השחורה -פרק 1-

הצמדתי את שפתיי אל שפתיו ובכל כוחי נתתי לו נשיקה מלאת חיים ותשוקה. נשיקה כזאת שאף אחד מהתלמידים לא הצליח שלא להתבונן בה. הבטתי בו ושמתי לב שהוא מיוסר, כמעט שלא נושם. ״כל הכבוד גבריאלה, עשית עבודה מעולה.״ אמר ג׳רי המרצה של השיעור אשר עמד מאחוריי, מאחורי קיר הזכוכית שהפריד בייני לבין שאר תלמידי הכתה. ג׳רי הוא איש גבוה, דיי רזה עם משקפיים גדולות ומעוגלות ביותר. החזרתי לג׳רי מבט מאוכזב. ״אבל ג׳רי, הוא בקושי נושם!״ אמרתי בצעקה. הוא עומד למות. ״אז את מקבלת בונוס חמודתי, ועכשיו הצטרפי לכתה להמשך השיעור בבקשה.״ הוא הביט בחבריי הכתה והמשיך לדבר. נותרתי לעמוד ליד ״היצור״ מבלי לומר מילה. עיניו המסכנות הביטו בי בבקשה לרחמים. ״גבריאלה״ שמעתי את קולו של ג׳רי, ״אנחנו מחכים לך.״ הוא אמר. אני יצאתי מן הדלת לכיוון שאר הכתה. ״אוקיי עכשיו שגבריאלה כאן אני יחזור על דבריי.״ הוא אמר והביט בי במבט כעוס על שנותרתי עומדת מביטה באיש מספר דקות. ״ בני האדם״ הוא אמר את שני המילים האלו וכמעט כל חבריי הכתה הסתכלו אחד על השני בסימן לרעב. ״הם החיה אשר נותנת לנו כוח, עוצמה, או יותר נכון- תשוקה. אתם יודעים שכל בעל עיין שחורה, זקוק לתשוקה, כדי לא להיחלש ולהיחשף בעיניי בני האדם. בגלל זה צריך לנשק את בני האדם. לנשק ולעזוב. רק ככה גופכם יתמלא בתשוקה.״ לפתע אחת התלמידות התפרצה לדבריו ״ אבל אם אני מתאהבת בבחור שנישקתי ?״ היא הסתכלה אליו במבט חלש. היא כנראה רוצה להתאהב. מסכנה. ״זאת השאלה שחיכיתי לה.״ הוא אמר במבט ערמומי, ״לנו , חבריי וחברותיי , אין רגש הנקרא אהבה. כן כן שמעתם עליו רבות בספרים אך זהו מקרה נדיר כאשר במישהו קיים רגש זה, כל כך נדיר- אבל אפשרי. ובגלל זה, לעולם אל תנסו להתאהב בקורבנכם.״ הסתכלתי על האיש חסר האונים. הוא שכב שם חסר תזוזה. כמו שפן ניסיונות לשחורי העין. הסתכלתי בפחד. כאילו אני אחראית לזה שהוא שם, כבול באזיקים ללא ידיעה היכן הוא. ״חיזרו לעולם בני האדם בזהירות״ ג׳רי המשיך ״ותזכרו- עד גיל 15 אין לנשק שום קורבן , שום בן אדם או שום שחור עיין. ואם תנשקו רוב הסיכויים שתמותו בייסורים. הוא סיים בקלילות, כאילו מה שאמר היה מצחיק. המקום היחידי בו מותר לכם לנשק זה פה במעבדה, כפי שעשתה גבריאלה. בני אדם אלו עברו חיסון משמעותי.״ הוא קרץ לנו וחייך חיוך קטן ומרושע. ״רק לפני שאתם הולכים!״ הוא אמר בזריזות, ״לשיעור הבא אני רוצה שכל אחד מכם יביא תמונה של בן אנוש שגר בסביבתו שהוא חושב שיהיה מתאים לנשיקה מלאת תשוקה. על בן האדם הזה תצטרכו לחקור, אבל על זה נדבר בפעם הבאה.״ לרגע חשבתי לעצמי, מי מבית הספר שלי ירצה שאני אצלם אותו? מה אני אגיד לו בכלל שאני עושה עם התמונה? ״נו גבריאלה ..״ מריאן נעצה בי מבט חסר סבלנות. ״על מה את חושבת כל כך הרבה?״ היא שאלה אותי בזמן שהלכנו לכיוון היציאה מן בית הספר. ״קודם כל״ עניתי, ״על זה שהחלטנו שאת לא קוראת לי גבריאלה.״ הסתכלתי אליה במבט זעוף. ״אז גבי״ היא אמרה, ״על מה חשבת?״ היא הסתכלה עליי בסקרנות . ״תגידי״ פניתי אליה, ״איזה בן יסכים שנצלם אותו?״ שאלתי. ״אוי נו גבי״ מריאן הסתכלה אליי במבט מאוכזב וחיכתה מעט עד שהמעלית השקופה תחזיר אותנו לעולם בני האדם . ״מי אמר שצריך שהם יסכימו ?״ היא צחקה בזמן שנכנסו לתוך המעלית. נסתתר ונצלם מבלי שהם יודעים.״ היא חייכה בערמומיות. תמיד גרתי בשכונה הזאת, מאז שאני זוכרת את עצמי לפחות. לפי האמונה כל משפחה של שחורי עין צריכים לעבור דירה כל שלוש שנים, אחרת יגיע מזל רע לבית. את האמת שאני לא מאמינה בזה, אבל עם משפחה מסורתית כמו שלי חייב להתנהג לפי המנהגים. ״אני בבית!״ צעקתי לאחר שנטרקה הדלת, חלצתי את נעליי והתקדמתי לכיוון המטבח אשר הגיע ממנו ריח מטעמים. ״גבריאלה אני בסלון.״ שמעתי את אמי אומרת. בסיבוב חד פניתי לכיוון הסלון עד שהגעתי אל אמי, שמתי לב שמשהו אינו כשורה אצלה. ״אמא, הכל בסדר?״ שאלתי והתיישבתי לידה על הספה. ״את האמת שלא כל כך, אני מרגישה שמתחיל לי מחזור העין שוב.״ היא הסתכלה אליי ושמתי לב שישנה רטייה על עיינה השמאלית. כמו לבני האדם, גם לבנות שחורי העין יש מחזור. אבל לא כמו של בני האדם, אצלנו פעם בחודש למשך יומיים בלבד, העין השחורה מופיעה בזמנים לא קבועים וגורמת לכאבים. אני יודעת על כל זה מהספרים שאמא הביאה לי. היא רוצה שאני אהיה מוכנה, אז מי אני שאתווכח איתה? ״אני הולכת לישון.״ הסתכלתי אל אמי, ״אם את צריכה משהו תקראי לי.״ התחלתי לעלות לכיוון החדר ולפתע הרגשתי בעוד מישהו שנמצא בבית. הוא שחור עיין, זה בטוח. אבל הוא מיוחד, והוא אצלי בחדר, מתבונן בי.