אנשי האבן פרק 3

רוני לא הבינה מה קורה לה. עורה החל להתכסות בצבע כחלחל, שערה הפך לסנפיר גב גדול ולידיה התחברו כנפיים ירקרקות. פניה התארכו וצמח לה זנב. היא הפכה לדרקון דמויי אנוש. היא שמעה שזה יכול לקרות בסרט, אך לא האמינה שזה קורה גם לה.
חברותיה עמדו מוכות הלם. פיהן היה פעור, מתכונן לצרוח. ואולי הוא כבר צורח?

* * * * * * * * * * * * * * * *
"אמא, למה זה קרה לי?" רוני ישבה על מיטתה, בוכה בזרועות אמה.
"זה הגיע לך," אמרה האם ביובש.
"אני מצטערת, לא ידעתי שזה מה שיקרה."
"לא הייתה לך זכות להמרות את פי."
"חשבתי שאת סתם לא רוצה שאני אבלה." אמרה רוני והוסיפה להתייפח.
"אני ייחלתי לך משהו רע אי-פעם?" שאלה אמה בחדות.
רוני שתקה.
"אני אשאר ככה לתמיד?" שאלה לאחר דקת דומייה.
"כן," אמרה אמא.
"אוי לא," מלמלה רוני.
היא ידעה שמעתה ואלך לא תוכל יותר להיות בקרבת בני אדם. עכשיו הבינה הכל.
על עדן החלון הופיע ינשוף. אותו ינשוף שהיה מופיע כל חודש על חלונן ומנסה להיכנס לביתן. אמא גירשה אותו, כרגיל.
לאחר מכן יצאה מן החדר, והשאירה את רוני לבדה.
* * * * * * * * * * * * * * * *
"רוני!!! אוכל!!!" צעקה אמא מן המטבח.
"רוני!!!"
לבסוף נכנסה לחדר של ביתה. הוא היה ריק לגמרי.
החלון היה פתוח לרווחה והרוח נשבה ממנו.
היא הרימה פתק שהיה מושלח על המיטה.
"אימא יקרה," קראה,
"אני לא בת ראויה וגרמתי לך רק סבל.
את יותר מדי טובה בשבילי. אני רוצה לחפש בית שיתאים לבת מגעילה שכמותי.
ביתך רוני"