אני

הם עשו לי ישבץ יומולדת. ולא באתי. אבא ואני ראינו את הסרט השני של הארי פוטר ובערך בקטע שבו הרמיוני נהפכת לחתולה רוני שולמן התקשרה . "יסמין כהן! עושים לך פה ישבץ יומולדת אז תבואי מייד" עכשיו תבינו, השעה הייתה 23:40 , הייתי בפיג'מה וכל מה שרציתי לעשות היה ללכת לישון. "מה, אבל אף אחד לא אמר לי על זה כלום" הרגשתי מרומה, מבוישת . "כתבנו אבל לא היה לך פלאפון, יאללה בואי" " בסדר" ניתקתי והסתכלתי על אבא בעיניים לחות. "יש לי ישבץ יומולדת עכשיו" , אבא הסתכל עליי בחוסר אמון "עכשיו? למה לא ידעת על זה?" "לא ידעתי, אני לא רוצה ללכת, אבל אני חייבת" בחוסר רצון חזק קמתי והתחלתי להתארגן, "טוב אז אני אסיע אותך" אבא אמר בניסיון לעזור. עליתי למעלה, הבית היה שקט, אדם (אח שלי) ישב על הספה . הדמעות התגברו ושוב פלטתי "אני לא רוצה" אבא חזר על דבריו ואמר "את לא חייבת לעשות משהו שאת לא רוצה" , "אני חייבת " שיננתי .
בסוף התרצתי והתקשרתי אל רוני, "הלו, אממ רוני תקשיבי, אני לא יכולה לבוא " מהצד השני הייתה אגם "מה? אבל את בטוחה? חבל , התכוונו לעשות מרתון הארי פוטר" האירוניה צרמה לי . "כן אני ממש ממש מתנצלת" אמרתי לה, לרוני, לשרון ולכל מי שהיה מוכן לשמוע עד שאדם נבח "די , כמה אפשר להתנצל?" ניתקתי את השיחה וישבתי קצת מעורערת . אולי כן הייתי נהנית, אולי זו הייתה נקודת המפנה בהרגשה שלי בצוות. אבל שוב כמו תמיד הבדלתי את עצמי , הפרדתי את עצמי מהשאר ונשארתי לבד. זו בעצם ההרגשה שלי בזמן האחרון , אני מרגישה כל כך לבד בצוות, כשאומרים זמן צוותי אני מעדיפה להיעלם. אין לי אף אחד שם, אף אחד לא שלי, ואגם, שהיא הכי מנסה , היא של כולם, כי כולם רוצים רק להיות איתה , לדבר איתה, לצחוק איתה ""אגמי " מקיף אותי מכל עבר ואני נשארת שם בצד , יושבת לידה ומפצירה בה שנכתוב פעולה כי אם לא לכתוב פעולה אז מה אני אעשה? אשב ואבהה בצוות , בצוות שמחזיר אותי לכיתה ה' ו' שכל מה שרציתי היה להשתלב. ושרון, שרון שהייתה היחידה שאהבה אותי ואת אגם בשוייון, גם היא נעלמה לי, וזה לא שהיא בצד של אגם , כי אגם לא נגדי, זה מה שמקשה עליי כל כך , כי אני נשארת לבד בחדר, ואפילו בלי אויב לשנוא, להפיל עליו את הבדידות שלי. לקח לי זמן להבין שהישבץ יומולדת כנראה התחיל ב22:00 ועד שהתקשרו אליי עברו שעתיים, שעתיים שבהם הם כנראה לא שמו לב, שהישבץ יומולדת הוא ללא ילדת היומולדת, ורק אחרי שעתיים אולי מישהו נזכר ש"אין לה פלאפון" אז הם התקשרו.
* * *
"יסמין?" אגם מעירה אותי מהכתיבה, לוקח לי זמן להתנער מהכתיבה המשוחררת ולחזור למציאות שבה אני מדריכה של כיתות ה' בשומר הצעיר עם הילדה הכי אהובה בשכבה, למציאות שבה אני מעמידה פנים שבכלל לא רע לי. אני מסתירה עם הזרוע את מה שאני כותבת ומסתכלת עליה , היא מחייכת אליי חצי חיוך. "יאללה צריך לכתוב נו " היא אומרת ומשנה תנוחה, היא יושבת עם רגליים משוכלות . השיער השטני שלה ארוז במין גולגול . בזמן שלוקח לי לסגור את הוורד היא כבר מדברת עם נועם, שביעיסט גבוה וחתיך שאם אני הייתי פונה אליו הוא היה מנהל איתי שיחה מתוך נימוס ותו לא. אני מסתכלת מסביב, נערך פה קרב על תשומת לבה של אגם, בעיקר מצד הגברים , הם נאנחים באכזבה כשהיא פונה אליי. " טוב אז פעולה ליום חמישי, בואי נחשוב " אני כוססת את הציפורן שלי ומקלידה במחשב "פעולה" אגם ואני מסתכלות אחת על השנייה, ומחייכות, " וואי שום דבר לא עולה לי לראש" אני אומרת , והיא מהנהנת בהסכמה . שרון פונה אלינו , " צריכות עזרה?" היא שואלת, שתינו מהנהנות אבל ברור אל מי היא מפנה את השאלה, אגם מסבירה " אנחנו פשוט לא מצליחות לחשוב על שום דבר" שרון מחייכת, ומתיישבת ליד אגם, היא מסתכלת על המחשב " אולי" היא אומרת לאגם " אולי תעשו פעולה על יחסי בנים בנות ?" אני מנסה להצטרף, " אבל זה יתאים לבנות שלנו? הן כולה בכיתה ה'" היא מסתכלת עליי לרגע, מתעוררת להיותי לידה, " אני חושבת שזה יעבוד, הן כבר בוגרות יחסית " היא משאירה את העיניים שלה עליי, ולרגע זה מרגיש כמו בתחילת שנה, אני מנסה להעביר לה את מה שאני מרגישה דרך המבט, אבל כעבור כמה שניות היא חוזרת לאגם. "הבנת?" היא שואלת , אגם מהנהנת ושרון עוברת לזוג הבא שצריך את העזרה שלה . " טוב" אני אומרת " אז פעולה על יחסי בנים בנות" אני מקלידה במחשב, מעלה רעיונות, אגם לא שמה לב אבל היא מבטלת את הרעיונות שלי אחד אחרי אחד . בסופו של דבר אנחנו מצליחות להרכיב פעולה ששתינו מרוצות ממנה, ושומרות, "תשלחי לי אותה, טוב?" היא מבקשת . אני פולטת לעברה כן וממהרת לארוז את הדברים וללכת, כשאגם פונה ללכת שרון קמה ומצטרפת אליה . אני מסתכלת אליהן ומנופפת , הן כבר רחוקות ממני, שלובות ידיים. אני צועדת לאט אל הבית ונושמת עמוק.