אני ערפדית?- פרק 5

"רוצה לבוא אליי?" שאלתי את דילן בכניסה לבניין שלי.
"אממ.. את גרה לבד?" שאל.
"כן, בעצם לא, אני גרה עם חבר טוב שלי" התבלבלתי.
"חבר או חבר-חבר?" שאל בחשדנות.
"חבר!!" צחקנו ונכנסנו לבית.
"שלום!" קראתי בפתח דלת הבית.
דיימון הסתובב ומבטיהם של דיימון ודילן התנגשו אחד בשני,
הם הסתכלו זה על זה במבט מוזר, בוחן.
"דילן תכיר, זה דיימון, דיימון תכיר זה דילן, חבר שלי." ניסיתי להכיר בין שניהם.
"אממ.. אני חייב לזוז..ביי" אמר דילן והלך במהירות.
"מה יש לך? למה אתה חייב להרוס לי?" כעסתי על דיימון.
"הואא.. זה.." גמגם ולא הצליח לדבר.
"מה? אני לא מבינה אותך! דבר ברור!" התרגזתי.
"זה דילן!" אמר "הוא מסוכן! אל תתקרבי אליו!"
"מה?" לא הבנתי.
"אל תתקרבי אליו! הוא המוות לערפדים!" הסביר.
אבל עדיין לא הבנתי, "מה?"
"הוא הורג ערפדים ואחר כך אוכל את הנשמות שלהם!"
"אל תדבר שטויות!" נאנחתי.
"זה האמת" התעקש.
"אז אני אשאל אותו אם זה נכון" אמרתי.
"לא! אסור שהוא ידע שאת ערפדית!" צעק "או שהוא כבר יודע?!"
"אתה יכול להרגע?!" לא האמנתי.
"לא, אני לא יכול להרגע!" אמר והלך בסיבובים.
"אוף! אני הולכת!" אמרתי ופתחתי את הדלת.
"לא!" הוא לא נתן לי לצאת "את לא מתראה איתו שוב"
"מה, אתה אבא שלי?" התאבקתי איתו, אבל הוא חזק.
"הוא מסוכן, את לא מבינה?" נאבק.
"ואולי אאתה ממציא את זה כי אתה מקנא?"
"במה יש לי לקנא?" שאל "בזוגיות בת שבוע?"
"5 ימים" תיקנתי אותו.
"יותר גרוע!"
"טוב, אני הולכת לחדר שלי" הלכתי לחדרי.

"ביי!" כל השעה שהייתי בחדר אספתי את חפציי.
"לאן את הולכת?" שאל.
"אני לא גרה איתך יותר.." פתחתי את דלת היציאה ויצאתי.
"חכי! חכי!" צעק לי מאחור אך התעלמתי ממנו והמשכתי בדרכי.

"הלו?" דילן ענה לפלאפון.
"דילן, זאת ג'ניפר" אמרתי לו.
"היי, מה קורה?" שאל בנחמדות.
"בסדר, תגיד יש מצב שאני אעבור לגור אצלך עד שאני אמצא דירה?" שאלתי בהיסוס.
"אממ.. טוב.." הופתע מהשאלה.
"אז אני באה אלייך עוד רבע שעה, ביי" אמרתי וניתקתי.

-ההמשך יבוא-