אני מתה אך בכול זאת בחיים פרק שני

על אחד מכיסאות החדר הייתה מונחת שמלה,
היא הייתה בצבע אדום עשיר והייתה ניגוד לעורי,
מכוון שזה היה לבן כמו הלבנה.
"לעזור לך להתלבש?" שאלה המשרתת.
"לא, אבל אולי תביאי לי מים בשביל שלא אלכלך את השמלה"
אמרתי, כאשר הבטתי באמבטיה שעמדה בצד החדר
"אה, בטח" אמרה בחשש מה והסתכלה על החור בשמלתי
"זה לא יפה לנעוץ מבטים" אמרתי לה באדישות והרמתי גבה
"אויי אני כול כך מצטערת. לא התכוונתי-" אמרה המשרתת
"כן, אני יודעת שלא" אמרתי לה ברוך "עכשיו את מוכנה להביא את המים?"
שאלתי אותה באותה נימה והיא יצאה מהחדר.
הסתובבתי סביב עצמי ובחנתי את החדר הוא היה בצבע תכול פנינה
ומספר חלונות התקרבתי לאחד החלונות וראיתי שזאת לא לונדון.
לונדון הייתה בצבע אפור תמידי ואהבתי את זה, זאת הייתה שיגרה מבורכת,
אבל זכרתי שכמה ימים לפני מותי, עברתי לאמריקה. מעניין אם אני עדיין באמריקה.
דפיקות על הדלת העירו אותי ממחשבותי "מיס? את מוכנה לפתוח בבקשה את הדלת?"
שאלה המשרתת "כן, שניה" אמרתי ופתחתי את הדלת, זאת הייתה דלת מעץ אלון יציב.
אז לאחר שהתקלחתי ושטפתי את כול הדם ממני, לבשתי את השמלה היא הייתה,
בעלת חצאית מנופחת, שהקשתה על ההליכה בה, אבל הייתי רגילה לשמלות כאלה,
אני לובשת אותן מאז ומתמיד "וואו, יש לך יופי של הקיף מותניים. כמה, חמישים ס"מ?"
שאלה המשרתת "נכון"עניתי לה, למרות שאני הייתי איפשהו במרחק "את יודעת כמה
בנות היו מוכנות למות בשביל גיזרה כמו שלך?" שאלה אותי וכאשר לא עניתי, היא המשיכה
"אני יודעת שקליאו הייתה מוכנה להרוג בשביל כזאת " אמרה "מי זאת קליאו ?"
שאלתי אותה, כאשר סירקה את שערי השחור "זאת מי שהשאילה לך את השמלה,
את תפגשי אותה מאוחר יותר "אמרה "האם, תרצי שאעצב את שערך ?"
שאלה אותי" לא, אני אוהבת אותו פזור"אמרתי לה וקמתי מהכיסא, אשר היה מול המראה.
לבשתי את נעליי הבלט, אשר עמדו ליד הדלת ושאלתי"את מוכנה להראות לי לאן אני צריכה ללכת?"
שאלתי אותה וחשבתי אלוהים המוות לא עשה לי טוב "קדימה, בואי" אמרה לי ולקחה את מנורת הגז.
"תיזהרי לא להחליק" אמרה לי כאשר יצאנו מהחדר, הריצפה הייתה מעט רטובה כנראה
מישהו הרגע ניקה אותה. לא הלכנו הרבה רק עד קצה המסדרון ושם היה גרם מדרגות אשר הוביל לחדר האוכל, היה אפשר לראות את חדר האוכל מנקודת התצפית שלי, זה היה מקום מדהים ובמרכז החדר היה
שולחן אוכל גדול ומסביבו ישבו חמישה אנשים, אחד מהם הוא הנער המסתורי בעל העיניים הכסופות.
היתה שם גם נערה, שאני מניחה שהיא קליאו, שיערה היה בגוון שוקולד עשיר,
ועינייה היו ירוקות. לידה ישבה אישה, אולי בת עשרים וחמש, היה לה שיער בלונדיני המתולתל ,
ועיניים כחולות. לא רחוק ממנה, ישבו שני גברים, אחד בעל עיניים שחורות ושיער בלונדיני, הוא היה אולי
בן שמונה עשרה. ולידו היה גבר בין עשרים ושבע כנראה, היה לו שיער ג'ינג'י ועיניים תכולות.
"את מוכנה, מיס?" שאלה אותי "כן" עניתי לה בקצרה