אני מתה אך בכול זאת בחיים פרק שביעי

"עדיף לך לא ללכת בעיר הזאת במיכנסיים" אמרה
קליאו כאשר ראתה את לבושי
"למה לא?" היתגרתי בה "מכוון שכולם פה
מאמינים שעדיף לאישה להיראות כמו אישה ולא כמו נער"
אמרה ופיה נמתח לקו ישר ודקיק
"הובכן, אני מאמינה בשיוויון" אמרתי לה
וזזתי מעט מן המדרגות אל הצללים
"אני זוכר שהכרתי פעם ילדה עם אותם עקרונות"
אמר אלכסנדר"שמה היה מ-" המשיך אך קטעתי אותו
"שלא תעז להגיד את שמה" אמרתי לו "למה?"
שאל אותי "מכוון שאיני רוצה ששמה של הילדה
המסכנה ישמע על שפתייך החוטאות" עניתי לו,
"ומדוע הילדה מסכנה" שאלה קלייר
"את לא יודעת?" שאלתי אותה בתדהמה
"הילדה המסכנה, בילתה עם ידידיה
ובזמן זה נדחפה אל המים ושם מצאה את מותה"
אמרתי לה וראיתי את אלכסנדר מחוויר
מכיוון שסיפור זה הושתק לפני שהתפשט
הן על ידי אלכסנדר והן על ידי
למרות שזאת בעצם אני שטבעתי,
זאת הייתה הפעם הראשונה בה מתתי
ומעולם לא הצלחתי לחזור להיות אותה ילדה
אז בעצם בניתי את מי שאני עכשיו,
נערה חוצפנית,עם יכולת להיסגר בשניות
ונימוסים ללא דופי
פעם הייתי ילדה חמודה וחברותית
ואני ממש מצטערת שאיני יכולה לשוב ולהיות היא
"איך את יודעת זאת?" סינן אלכסנדר את השאלה מבין שפתיו
"מכיוון שאני מי שאני " ענ יתי לו "ומי את?" שאל אותי
אך המשרתת שבדיוק נכנסה הצילה אותי
"אתם זוכרים את הבית אשר שוכן לא רחוק מכאן?
במעלה האגם, אז שמעתי שבעליו חזרה היום מוקדם בבוקר"
אמרה "אך היא מתה כבר לפחות שש שנים" אמר נתנאל
"אתה יודע שיש דברים הרבה יותר מוזרים " אמרה לו