אני מתה אך בכול זאת בחיים פרק ניסיון

הדבר האחרון שאני זוכרת הוא שהסכין ננעץ בבטני
ואת הכאב הנורא ואז אני מניחה שפשוט הפסקתי לנשום
כאשר התעוררתי נמצאתי בחדר רחב ידיים
ובו עמד נער עיניו היו כסופות, לא אפורות אלא כסופות
ושערו היה בלונדיני-כמעט לבן
"את בסדר?" שאל ובעיניו מבט מודאג
"אני מתה" אמרתי לו ולא יכולתי להוציא יותר שום
משפט מהפה אלא רק את זה "נכון"
אמר ואפילו לא ניסה לסתור את דבריי
הזזתי מעט את שמיכתי וראיתי
שאני עדיין לובשת את השימלה בה מתתי
היה אפשר לראות עדיין את הדם על השמלה
למרות שהעור מתחת לחור בשמלה היה חלק
וללא שום זכר לדקירה "אז למה אני לא מתה?" שאלתי
ללא הבעה
"חשבנו שאת יודעת"אמר לי הנער "מי זה חשבנו?"
שאלתי אותו "תגלי בהמשך" אמר לי
"בינתיים תנסי לנוח" אמר לי ויצא מהחדר
הנחתי את ראשי בחזרה על הכרית
ונרדמתי מייד "מיס? מיס תקומי" נשמע קול של אישה צעירה
פקחתי את עיניי וראיתי משרתת צעירה "תודה לאל חשבתי שאת מתה"
אמרה לי, היה לה שיער שחור קצר ועיניים ירוקות "על מה את מדברת?"
שאלתי אותה באידישות וקמתי מהמיטה "פשוט הדעת לפה עם פתע כול כך
קשה ולא היה לך דופק וחששתי שנשארת איתנו עוד זמן מה ואז פשוט תמותי
אבל אם לא אכפת לך איך ריפאת את עצמך?" שאלה אותי "זה די פשוט מתתי"
אמרתי לה"טוב כדי שתחליפי בגדים ותרדי למטה" אמרה לי המשרתת "בסדר"
אמרתי לה למרות שלא היה לי כול רצון ללכת לאנשהו