אני מתה אך בכול זאת בחיים-פרק חיסול ואני מאוד מאוכזבת!

המשרתת יצאה מין החדר
ואלכסנדר פנה אליי
"חשבתי שאמרת כי היא מתה"
על פניו היה חיוך מדושן עונג
"היא אמרה שבעליי הבית חזרו,
כהתחלה הבית היה שייך להוריה
ואז כנראה עבר אל אחיה"
אמרתי לו למרות שידעתי
כי אחי לעולם לא יקבל
אפילו כאשר אני אמות
מכוון שיצתרך להראות את גופתי
ועד אז כולם פשוט יגידו שאני
באחת ההרפתקאות שלי איש לא
יחשוד כי אני מתה מכוון שאני יכולה
להיעלם לחודשים ואף שנים
ואז פשוט להופיע יום אחד
כאילו כלום לא קרה
"היא אמרה הגיע" אמרה קליאו
אך לפ-ני שעניתי לה, נשמע קול
שלח זכוכית מתרסקת
ולפני שהבנתי מה קרה
מישהו תפש אותי
והצמיד סכין אל צווארי
"אל תזוזו או שהיא מתה!"
אמר הקול ואני הקרתי את בעל הקול
וגם את הסכין שאחז בידיו
הכרתי אותה וצווארי אפילו יותר
"שלדון! יצור נאלח שכמוך!
ככה אתה אומר שלום?"
שאלתי ושלחתי את רגלי אחורה בבעיטה
"בפעם הבא בה אתה מבקש את מותי
לפחות תמצא סכין אחר! הוא כולו אדום מדמי!"
אמרתי אל הנער אשר מכב שם מת מכאבים
"אם כך מותר לי לנסות?" נשמע קולו של אלכסנדר
"אתה לא יכול, אתם זקוקים לי!" עניתי לו אך לא יכולתי לזוז
כי הוא הספיק להצמיד פגיון אל גרוני
"אני מעדיף להסתכן במלחמה, מאשר לסבול רוח רפאים
של מישהי פשעם הכרתי" אמר לי "אז נזכרת מה?"
אמרתי לו וצחקתי כאשר הלהב התחכך בגרוני
נשמעו צעקות של "לא!" אבל כבר היה מאוחר מידי
הלהב פתח פצע בצווארי, סימנתי לאלכסנדר להיתקרב
"היא נמצאת בפתח השטן" אמרתי לו "מתי תחזרי לתחיה שוב?"
שאל אותי ובעיניו ראיתי שהוא מתחרט על הכול
"לעולם לא" אמרתי לו וחייכתי
עיניי נעצמו לאט והרגשתי כיצד הוא מתלתל את גופי
"לא! את חייבת לחזור!" אמר לי "אני מצטערת מכסה החיים
שלי נגמר" לחשתי והרגשתי את הדם החם בפעם האחרונה