אני מקווה שזה יסתדר פרק 3

בפרק הקודם:
התקדמתי והרגשתי שעוקבים אחרי אז הסתובבתי במהירות ולא היה שם אף אחד המשכתי ללכת יותר מהר וחייגתי לשון אבל הוא לא ענה. הרגשתי עדיין שעוקבים אחרי הסתובבתי שוב ו…

-פרק 3-
הסתובבתי שוב והרגשתי דקירה בטן לא ראיתי מי היה שם ופתאום הכול נראה שחור הסתכלתי על ביטני שבתוכה תקועה סכין וכול חולצתי דם לא הרגשתי את הגוף לא היה לי שליטה עליו, נפלתי ועייני נעצמו.

-נקודת המבט של שון-
סיימתי עם האנשים בחדר הכושר וניגשתי לחדר הלבשה ללוקר שלי שמה אנחנו שמים את התיקים שלנו את הבגדים להחלפה והפלאפונים שלנו.לקחתי את הפאלפון וראיתי שיחה אחת שלא נענתה מעמית אז התקשרתי חזרה והיא לא ענתה ניסיתי שוב ושוב והיא לא ענתה התחלתי לדאוג אז התקשרתי לבית היא אמורה להיות עכשיו בבית התקשרתי לבית ועוזרת הבית ענתה שאלתי אותה עם עמית הגיעה והיא ענתה שעדיין לא הדאגה גברההחלטתי להתקשר לנועה ולשאול אותה
"הלו נועה זה שון"אמרתי לה
"כןן אני יודעת מה קורה?"שאלה
"עמית איתך"שאלתי
"לא אני אצל רעות ועמית לא רצתה לבוא אז היא אמרה היא הולכת לבית למה?"שאלה
"סתם, תודה"אמרתי וניתקתי
ניסיתי להתקשר עליה שוב היא לא ענתה אז יצאתי ליחפש אותה נכנסתי לאוטו ואחרי 10 דקות של חיפושים ראיתי ילדה שוכבת על הרצפה באמצע סימטה חשוכה כזאת אז התקרבתי לראות ושמתי לב שזאת עמית רצתי במהירות וראיתי שכול חולצתה דם ויש לה סכין בבטן הרמתי אותה במהירות לכיוון האוטו ונסעתי לבית החולים הגענו לבית חולים ולקחו את עמית על אלוקה כזאת התקשרתי לאמא אבא ורן שיבואו לבית חולים.

-נקודת מבט של עמית-
~אחרי שעה~
התעוררתי בבית חולים לבושה בבגדי בית החולים שלידי מחוברות סוג של צינורות ניסיתי לקום אבל הרגשתי כאב עז בבטן אז הרמתי את חולצתי וראיתי תפרים
"מה מה קרה לי"מלמלתי לעצמי. הדלת נפתחה ונכנס רופא משהוא שנראה בן 35 גג
"היי,איך את מרגישה?"שאל בנחמדות
"בסדר מה קרה לי?"שאלתי את הרופא
"את באת לפה אם אח שלך שסכין תקועה לך בתוך הבטן"אמר לי הרופא והיתי בשוק
"מה?"שאלתי לא מבינה
"את צריכה לנוח אמר הרופא והלך לכיוון הדלת
"איפה אח שלי?"שאלתי
"פה בחוץ אני יקרא לו שנייה"אמר לי ויצא.
אחרי שנייה נפתחה הדלת ולחדר נכנסו אמא אבא שון ורן
אמא ישר רצה לחבק אותי ואז חיבקתי את כולם
"איך את מרגישה?" שאל רן
"קצת כואב לי הבטן בגלל התפרים"עניתי
"איך זה קרה?"שאל אבא
"לא יודעת"
"מה לא יודעת"אמרה אמא
"אני לא זוכרת כלום"עניתי
"מה הדבר האחרון שאת זוכרת?"שאל רן
"אני לא זוכרת כלום"עניתי
"תנסי"אמר שון
"טוב,הדבר האחרון שאני זוכרת זה שנפרדתי מנועה ורעות ואז הרגשתי שעוקבים אחרי אז הסתובבתי ולא ראיתי אף אחד התקדמתי מהר יותר וניסיתי להתקשר אליך שון אבל לא ענית הרגשתי שעדיין עוקבים אחרי אז הסתובבתי והרגשתי דקירה הסתכלתי על הבטן והכול היה דם וזהו"אמרתי
"מי זה היה?איך הוא נראה?"שאל רן
"אני לא ראיתי אותו"
"טוב היא צריכה לנוח"אמר הרופא שנכנס לחדר
כולם הלכו.