אני מי שאני – פרק 1

״מתי תוציאי לעצמך את השטויות האלה מהראש ?! את הבת שלי ואני מחליט מה תהיי ומה תאהבי״
האבא הזה.. הוא באמת חושב שהוא יכול להחליט עליי בנושא הזה.
לפני שיצאתי מהארון, הייתי הנסיכה הקטנה שלו. עכשיו ? אני כמו מפלצת בשבילו.
אני מחכה שהוא יסיים לצעוק עליי, אני אפילו כבר בקושי מקשיבה.
אז כמה זמן הוא כבר צועק עליי ? שתי דקות ? מקווה שזה לא ייקח עוד הרבה זמן. הבטחתי לשקד שאני אפגש איתה עוד מעט.
״טוב אבא, סיימת? אני צריכה לזוז״
עכשיו הוא כועס, נהיה אדום. אף פעם לא ראיתי אותו כלכך אדום. ראיתי אותו מרים קצת את היד ולפני שהספקתי לעצור אותו, הוא סטר לי.
הדמעות עומדות לי בגרון, אבל אסור לבכות, אסור לי לבכות מולו ולהראות לו שזה כאב.
אני מרגישה את הלחי שלי חמה.. כל כך כואב לי.. אבל אני לא יכולה לזוז וגם אבא שלי. שנינו בשוק שזה קרה.
לאט לאט אני הולכת לאחור אבל עדיין מסתכלת עליו. אני מתחילה להרים את הקצב של ההליכה ובסוף רצה ויוצאת מהבית. אבל אבא שלי, נשאר במקום, לא זז טיפה.
אני הולכת לבית הקפה שבו אני נפגשת עם שקד, היא כבר מחכה לי שם.
ברגע שהיא התקרבה לחבק אותי, התחלתי לבכות. היא חיבקה אותי חזק ושאלה אם אני רוצה שנלך למקום אחר כדי שנהיה לבד, אמרתי שכן.
ליד בית הקפה יש מקלט וישבנו מאחוריו. שקד ישבה על סלע גדול ואני לידה.
סיפרתי לה על מה שקרה,על איך שזה התחיל בצעקות כמו בכל יום ונגמר בסטירה ששנינו היינו מופתעים ממנה, התחילו לרדת לה דמעות והיא חיבקה אותי חזק.
״אני אוהבת אותך״ היא אמרה ונישקה אותי בלחי.
״גם אני אוהבת אותך״ אמרתי לה והתחבקנו שוב. אני חושבת שהחיבוק נמשך לפחות חמש דקות.
שיחררתי אותה מהחיבוק ורק אז שמתי לב איך היא לבושה ולכמה שהיא יפה היום, יותר מאתמול ויותר משלשום. בעצם, היא כל יום הופכת ליפה יותר ויותר.
היא לבשה שימלה כחולה עד הברכיים מתחרה. היא שמה עיפרון כחול בעיניים. אני אוהבת שהיא שמה עיפרון, זה מבליט את העיניים היפות שלה..
השיער שלה היה אסוף לגולגול.
״את יפייפיה..״ אמרתי לה והיא ישר הסמיקה, התקרבה אליי ונישקה אותי. התגעגעתי לשפתיים האלו.
קמנו, והמשכנו לבית הקפה.